אדם שגורם לחברו לחייך עושה מעשה גדול

בשנת 1991 נקרתה הזדמנות עסקית מצוינת לזבולון מעודה: לעזוב את יקנעם לטובת חנות שקיבל בחינם במרכז ירושלים. כהרגלו, ביקש את ברכת הרב שלו למעבר הדירה, אך תשובתו השאירה אותו המום: "אנחנו לא עוזבים את יקנעם", אמר הרב חד משמעית, "פה זקוקים לנו".
אם תרצו, זהו הסיפור של זבולון ושל העיר יקנעם. הוא כאן לא בגלל הנוף ולא בגלל ההיסטוריה. הוא פה מכוחה של שליחות הפועמת בו וזורמת בעורקיו. יקנעם זקוקה לו, והוא כאן כדי לספק לה משהו יקר ביותר: חיי רוח.
זבולון נולד ב-1957 במושב אליקים, בן להורים שעלו ארצה מתימן. "אבא שלי היה מה שנקרא היום 'עובד סוציאלי'. שֵם המשפחה שלנו, מעודה, פירושו לתמוך ולעודד. על זה גדלתי", הוא אומר. בצעירותו, זבולון לא קיים אורח חיים דתי, גם כשמאירה, אשתו, חזרה בתשובה ושלחה את הבנות לבית ספר דתי. אולם אירוע מכונן בחייו גרם לו לשנות את דעתו. "מרגע שהבנתי שאני הולך להיות דתי, החלטתי שאני הולך על זה עד הסוף, כלומר – להיות רב".
באותה תקופה, לא היה אף בית כנסת בעיר הקטנה, וכשהתברר שאין תכנית עתידית לכינונו החליט לפעול: הוא הפך את ביתו הפרטי למקום תפילה. קהל של 60-70 איש זרם אל הבית לתפילות. "רק בזכות אשתי מאירה התאפשר לנו לעשות כזה דבר. היא עמדה מאחוריי", הוא אומר בהוקרה. השכנים נהנו פחות מהיוזמה ומחו במכתבי תלונה על בית הכנסת החדש. "ובצדק", מסכים זבולון. אך כשהמועצה דרשה ממנו להפסיק את הפעילות, הוא התקומם וזה היה אקורד הפתיחה למאבק שבסיומו נבנה בית כנסת ביקנעם. בהזדמנות אחרת, סנט אחד מחברי המועצה במעודה. היה זה לאחר מות אמו של חבר המועצה. "איך ייתכן שיש דתיים ביקנעם ואין שירותי טהרה וקבורה?" הוא שאל. זבולון לא היסס כשהבטיח לו שתוך שבוע העניין יוסדר. הוא שלח שלוש נשים, ואשתו ביניהן, שילמדו את ההלכות במגדל העמק, ומאז, למעלה משלושים שנה שהן עוסקות בכך. זבולון השתתף גם בהקמתו של מקווה כשהוא עומד על כך שהמקווה ייבנה בסמוך לשכונות החדשות ואף עוסק בייעוץ נישואין.
הוא מופיע בקביעות בבתי חולים עם הגיטרה שלו כדי לשמח אנשים בשעותיהם הקשות ולמסור שיעורי תורה "הגעתי באחד הימים לאישה במחלקה האונקולוגית, וביקשתי שתשיר איתי לפחות שיר אחד. היא סירבה וכשהתעקשתי שמעתי אותה אומרת ביידיש לבעלה שיסלק אותי, אבל אני לא ויתרתי. היא שרה איתי שלושה שירים. אחרי שבוע פגשתי את בעלה שבא לומר עליה קדיש. הוא חיבק אותי בהתרגשות 'זה המלאך שגרם לאשתי לשיר!', אמר וסיפר ששעתיים אחרי ששרנו היא נפטרה...היה לה חיוך על הפנים במותה. הרגע הזה היה שווה בעבורי את העולם כולו". הרגע המרגש במחלקה האונקולוגית מגלם את משנת חייו של זבולון. "כתוב טוב לבן שיניים לחברו", הוא מצטט. "כלומר, אדם שגורם לחברו לחייך עושה מעשה גדול יותר מאשר להעניק לו מזון". במעשיו הוא גורם לאנשים רבים לחייך.
זבולון הוא אב לשלושה וסב גאה. הקשר העמוק שלו ליקנעם נוצר מאלפי מעשים, קטנים כגדולים, שמצטרפים לפאזל שלם. פאזל שמרכיב את יקנעם של היום, יקנעם שמשגשגים בה חיי רוח ויהדות, או אולי במילים אחרות, זהו הפאזל שמרכיב את יקנעם של מעלה.