רועה הצאן מקיבוץ גלאון

יוסף בר־און, נולד בעיר ניו־יורק בשנת 1930, וגדל על ברכי האידיאולוגיה הקומוניסטית. בגיל צעיר הצטרף לתנועת נוער קומוניסטית, אך בהמשך פנה לפעילות בצופים ולאחר מכן בשומר הצעיר, בעקבות תחושת ציונות אישית, ולמורת רוחו של אביו.
כשהיה בן 13, בשנת 1905, הוברח אביו של יוסף לארה"ב מרוסיה. בזמן זה לא ידע הרבה אך היו לו שתי ידיים טובות. מהר מאוד למד חייטות, ועשה מלאכתו נאמנה. יוסף זוכר שבילדותו, בלי קשר למצב הכלכלי בבית או מחוץ לו, תמיד היה לבוש במיטב המחלפות שאביו תפר לו משאריות בדים.
בשנת 1950 עלה עם אחד הגרעינים הגדולים בתנועה לקיבוץ מרחביה, לתקופת הכשרה. בגרעין היו כ־100 חברים מארה"ב, קנדה, ואנגליה. יוסף עבד בכמה עבודות במהלך ההכשרה, אך הוקסם במיוחד מהעבודה עם העיזים בדיר. למרות הקשיים שבעבודת החליבה, המלווה במאמץ פיזי, הוא חש סיפוק ועניין רב. לאחר תקופת ההכשרה, יוסף ויתר חברי הגרעין נשלחו להגשמה בקיבוץ גלאון, שם ייסד את ענף הצאן. במסגרת העבודה, היה עליו לחלוב את הצאן ולהובילו למרעה במשך היום. עם התקדמות והתפתחות הענף, הוכנסה קרוסלת חליבה, אשר לימים הפכה לקרוסלת שעשועים במגרש המשחקים האהוב על ילדי הקיבוץ. לאחר 16 שנים של עבודה מסורה בתחום, נסגר ענף הצאן בקיבוץ, ויוסף עבר לעבוד במכון הווטרינרי, שם עסק במחקר בנושא רבייה, ומאוחר יותר בתנובה בשיווק בשר, ובפלחה בקיבוץ.
יוסף הוא צלם וכתב חובב. לאורך השנים הציג תערוכות בארץ ובעולם, ובהמשך כתב סיפורים קצרים אשר פורסמו במסגרות שונות. כרועה צאן למד להסתכל על הפרטים, תכונה שביטא בלכידת רגעים חולפים במצלמה. במשך כעשור ניהל את ענף הצילום האומנותי בתנועה הקיבוצית וגם ייסד סדנא ללימוד צילום אשר פועלת עד היום. בילדותו ובבגרותו הסתובב במגוון מקומות ושמע שפות שונות – יידיש, איטלקית, אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית – אותן ספג במהלך השנים, ואת חלקן דובר עד היום. תחביבו העיקרי הוא קריאה והוא משתדל לקרוא כמה שיותר. הוא מקפיד לצעוד ברחבי הקיבוץ כדי לשמור על כושר, ונהנה מילדיו ונכדיו, אותם הוא אוהב מאוד וגאה בהם.