הגיבורה של קיבוץ רבדים

בסריג אדום וסנדלי שורש קיבלה את פניי נעמי שור, שמחה ומלאה באנרגיה.
נעמי נולדה בכרכור בשנת 1927 להורים חקלאים, "ממש בתוך הרפת, ליד הפרות". היא הייתה הבכורה מבין שלושה אחים, למדה בבית הספר בכרכור וחלמה להמשיך לתיכון בבית ספר חקלאי. בגיל תיכון, הגשימה את חלומה ללמוד בבית הספר החקלאי בכפר הנוער בעיינות. כשסיימה, הצטרפה לגרעין פלמ"ח והשתתפה בתהליך ההתיישבות היהודי שהתנהל מאחורי גבם של הבריטים. "זה לא היה צבא שהולך למלחמה, זה היה למטרות התגוננות. למדנו על נשק, עזרה ראשונה והכנת פצצות". בהמשך, גרעין תנועת השומר הצעיר אליו חברה בבית־זרע התאחד עם אנשי התנועה מתל אביב והם החלו בהקמת קיבוץ רבדים בגוש עציון. "הציונות הניעה אותנו, עשינו את כל מה שיכולנו לטובת ההתיישבות וניצלנו את כל ההזדמנויות שהיו ברשותנו". הקיבוץ הוקם והתפתח במשך שנה ושלושה חודשים, עד להכרזת המדינה ופרוץ מלחמת העצמאות. עם תחילת המלחמה, כפר עציון הותקף, ונהרגו 127 מתושבי הקיבוץ. נעמי יחד עם חבריה מיקשו את האזור, החביאו נשקים, הרסו גנרטורים ודאגו להשמיד את כל מה שיוכל לשמש את הפולשים, כדי להגן על ההתיישבות.
רגע לפני הפלישה הירדנית לגוש עציון, נעמי עלתה במהירות למזכירות ולקחה את דגל הקיבוץ, שנרקם במיוחד עם הקמתו. היא התעטפה בו והחביאה אותו מתחת לחולצה כמו חגורה. הדגל נשמר עד עצם היום הזה, בגאווה ששמורה למי שהיה שותף פעיל בהקמת המדינה. "ביום הכרזת המדינה נלקחנו בשבי, היינו במשטרת חברון ואחד השובים צעק לנו מלמטה: 'יש לכם מדינה'. לא ידענו אם לשמוח או לבכות".
נעמי, יחד עם שאר הנשים, נלקחה בשבי, והופרדה מבן זוגה, גדליה, אשר נלקח בשבי גם כן. הם הוחזקו בחברון ולאחר כשבוע הועברו לבית לחם ומשם לירדן. "לא עינו אותנו ולא פחדתי לרגע. רק חשבנו על להמשיך את ההתיישבות. אכלנו מעט מאוד פיתה עם כמה זיתים, משולשי גבינה כמו של הבריטים ופחית מים ביום בלבד".
לאחר יותר מעשרים ימים שהייתה בשבי, שוחררה נעמי ומיד שבה להמשיך בבניית היישוב. נעמי הייתה שותפה לבחירת מיקום קיבוץ רבדים החדש, בקרבת באר שמצאו בדרום, סמוך לבית ספר גרמני ששימש אותם מקום מגורים לאחר שננטש במלחמה, מיד לאחר חזרתם, נעמי וגדליה החליטו להקים משפחה בקיבוץ, ונולדו להם שלושה ילדים. נעמי עבדה במשך 30 שנים בלול, היא אהבה את העבודה והייתה מחוברת לעולם החי והצומח.
"מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת צמחים. לאמא שלי הייתה גינה והיינו מגדלים הכול בבית. כשהייתי רוצה בננות שאהבתי ולא יכולנו לגדל, הייתי מגדלת פלפלים ועושה סחר חליפין מצוין".
במשך השנים נולדו לנעמי שמונה נכדים וחמישה נינים. בגיל 65 יצאה להרפתקה מסביב לעולם. "למרות הכול, אין כמו מדינת ישראל", היא מתעקשת. "אני חיה בגן עדן. יש לי גג מעל ראשי, יש לי גינה שאני עסוקה ועובדת בה. יש לי את הנינים; לא חסר לי כלום". כששאלתי את נעמי מה הדבר הכי חשוב בעיניה היא ביקשה להדגיש: "לראות תמיד את חצי הכוס המלאה. ככה אני מסתכלת על החיים, תהיו אופטימיים תמיד ובריאים".
בכל שנה, בחגיגות יום העצמאות של קיבוץ רבדים מניפים את דגל הקיבוץ המקורי מגוש עציון,
אשר קיים בזכות התושייה ואומץ הלב שהפגינה נעמי, בימי הקמת המדינה.