דליה בנארי ורדון, בית גוברין
אוהבת אדם ואדמה
כתיבה: תרצה רגב־הראל
צילום: תרצה רגב־הראל
דליה נולדה בגבעת ברנר בשנת 1942, להוריה דוד ויוכבד רודנר. הוריה עלו מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, ועסקו בחינוך כל חייהם. דליה גדלה עם הרבה שמחה וטבע, ואהבה את החיים בקיבוץ.
עם גיוסה לצה"ל שירתה בנח"ל בתור מ"כית, ולאחר שחרורה נישאה לדניאל ורדון, בן זוגה האהוב עוד מימי התיכון. בשנת 1964 עברו דני ודליה עם בתם הבכורה לקיבוץ בית גוברין, במסגרת גיוס משפחות לעזרת יישובים צעירים, והשקיעו מאמצים רבים לחיזוק היישוב. בבית גוברין נולד בנם השני.
עם פרוץ מלחמת ששת הימים, יצא דני למלחמה, ונפל בקרב באל עריש, במאמץ לחלץ פצועים משדה הקרב. מאז, ביום השנה לנפילתו נערך "ערב שירים לדני", במערה בבית גוברין, בהשתתפות משפחתו, חבריו וקהל גדול של אוהבי מוזיקה. יחד הם שרים וזוכרים את דני דרך המוסיקה שכל כך אהב. דליה מספרת שהכוח וההשראה ל"שירים לדני", בא מחבריו הקרובים של דני בגבעת ברנר ובית גוברין.
בשנת 1972, דליה נישאה בשנית לדן בנארי, ויחד הם הקימו משפחה בבית גוברין. לדליה יש שבעה ילדים ושישה עשר נכדים, והיא הדבק המחבר את כולם. כל השנים עבדה דליה בחינוך במגוון תפקידים: כגננת בבית גוברין, מחנכת בנתיב הל"ה, ושותפה להקמת בית הספר האזורי "הרטוב", בצרעה. דליה השלימה תואר ראשון ושני בלימודי ארץ ישראל ומידענות באוניברסיטת בר אילן, ולמדה עריכה לשונית באוניברסיטת תל אביב. בקיבוץ הייתה רכזת תרבות ופעמיים כיהנה כמזכירת פנים. לקראת היציאה לפנסיה מבית הספר ריכזה את מערכת הגיל הרך בקיבוץ והצטרפה לצוות המכינה "מיתרים לכיש" שבבית גוברין. דליה רואה בחינוך שליחות משמעותית מהמעלה הראשונה.
בשנים האחרונות, הקימה את "יער המאכל" בבית גוברין, שנהפך למרכז קהילתי של פעילות חקלאית וחברתית. ההוויה למען הזולת היא חלק מאישיותה ויכולתה לאחד בין כולם. זכור לי במיוחד סיור צפרות משותף: השעה שש בבוקר קפוא במיוחד וכולם מתכרבלים ומנסים להתחמם עם קפה. דליה מנערת אותי ואומרת, "לא ייתכן! לפחות שנכיר זה את זו בשמות ונדע מאיפה כל אחד הגיע". זוהי דליה אישה אוהבת אדם ואדמה.
"דליה רואה בחינוך שליחות משמעותית מהמעלה הראשונה"