"לא חשבתי שאעבור את גיל 16, והנה הגעתי עד היום".

"ליוויתי מאות משלחות לפולין ובכל ביקור באחד המחנות לקחתי מעט אפר איתי. העצמות של בני משפחתי שנשרפו מעורבבים באפר הזה. אין לי קבר לבקר. נשאר לי רק האפר הזה שאספתי, ומשאלתי היא כשיגיע יומי, אקבר איתו", כך סיפר לנו שורד השואה שמואל בלומנפלד תושב בת-ים, בן ה- 97. "אני יודע רק דבר אחד, לא חשבתי שאעבור את גיל 16, והנה הגעתי עד היום".

שמואל נולד בפולין, בן למשפחה של רבנים ומשפחתו מנתה תשעה נפשות מתוכם רק הוא שרד. "אמא נתנה לי את הילקוט ותפילין ואמרה לי: לך ואל תשכח שאתה יהודי". כשהיה בן 13 פרצה המלחמה, הגרמנים פלשו לעיירה והחלו להטיל סנקציות על היהודים. הוא החל לעבוד במקום אביו כמחלק הודעות לעבודה בין היהודים. "מילאתי כמה מאות, אולי אלף טפסים ביד ושם, אנשים שזכרתי ורשמתי אחרי המלחמה, הייתי רושם שמות של אנשים בעיירה", הוא מספר. . שמואל הוא נאלץ להתייצב לעבודות הכפייה במקום משפחתו במחנה העבודה פלאשוב, שם עבד בהנחת פסי הרכבת והיה המום מהמחזה הנורא כשדחפו נשים וילדים קטנים באכזריות לתוך קרונות שלא נותר בהם מקום לנשימה. "הגעתי למסקנה שהטרנספורטים לא הולכים לחיים, רק למוות. לקחתי בהפסקה את האת חפירה, וברחתי מהעבודה. הגעתי לעיירה ואני שומע קולות של ילדים והאחים שלי ויש לי הרגשה נוראה. אתה מרגיש משהו באוויר… שמשהו הולך להתרחש."

בשנות נעוריו המהלך במלחמה הוא הצליח לעבור בין מחנות עבודה והשמדה ואף שרד את צעדות המוות. לאחר המלחמה הוא הצטרף לקבוצת לוחמי הגטאות שם פגש את אשתו רבקה, איתה עלו ארצה ב-1948 והקימו את משפחתם. תחילה התנדב בצה"ל ומשם במסגרת תפקידו כסוהר של השב"ס, הוא היה אחד משומריו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן בעת משפטו. "הפשלתי את השרוול ואמרתי לו אדון אייכמן, זה מספר אותנטי מאושוויץ, האנשים שלך לא מילאו את התפקיד". שמואל הקים מצבה בחולון עם חלקי האפר שאסף ובכל שנה היה עורך אזכרה ליד המצבה.