סייר הפלמ"ח מהכפר

יאיר וידלר נולד בכפר יהושע בשנת 1929. את שם משפחתו וידלר החליף ל'עמית' על שם עמי, חברו הטוב מכפר יהושע שנהרג במלחמת השחרור. ליאיר שתי אחיות והוא יועד להיות הבן הממשיך במשק הוריו, וכשזה לא צלח הקים את משק הבנים הראשון בכפר יהושע. אופיו היזמי והשובבות הנכרת בעיניו עד היום קוממה עליו את ותיקי הכפר והוא עזב.
בגיל שלושים הגיע יאיר לצפת. השנה הייתה 1959 ויאיר נקרא לנהל את המפעל לעיבוד טבק שהיה בעיר. שנה אחר כך כבר העביר את כל משפחתו ומאז הם בצפת. שבט עמית שגדל וצמח פזור עד היום בסביבותיה – בעמוקה, בראש פינה, ביסוד המעלה ובישובים נוספים. הפלמ"חניק מהגדוד השני, ממגיני כפר דרום בתש"ח מתגורר ברחוב הגדוד השלישי, צעדים בודדים ממפקדת פיקוד צפון בתש"ף. כך גם סיפור חייו של יאיר – סיפור של קצוות.
צפת עבור יאיר היא הבסיס. בשנות חייו מעבר לניהול מפעל הטבק הקים חברה קבלנית וחוות מטעים. כקבלן התמקד בצפון ובנה מוסדות חינוך ומבני ציבור הפרוסים בגליל ובגולן. החברה והחווה יצרו גם קשיים אותם מבטל יאיר בהינף יד, שכן הקשיים האמיתיים הם האובדן האישי של ביתו מיכל בעת שירותה הצבאי, של אשתו אסתר ושל רבים מחבריו לאורך השנים.
לפלמ"ח יאיר הגיע בגיל שש עשרה ורצה להיות טייס, באוויר. אבל כאמור יאיר הוא איש של קצוות ונהיה סייר וסליקר, עם הרגליים על הקרקע לפעמים גם בתוכה. מעבר להחבאת והעברת נשק עסק בהורדת מעפילים, בשמירה על קו המים לנגב ובליווי שיירות. במלחמת השחרור נמנה על מגיני כפר דרום ולאחר מכן כסמל סיור עסק בפעילות מודיעינית בכפרי המשולש וואדי ערה. יאיר המשיך את שירותו בצה"ל עוד שנים רבות והשתתף במרבית מלחמות ישראל בהן היה שותף לכיבוש שארם א-שייח' ועוד.
את אסתר רעייתו הכיר בכפר יהושע. בצפת התנדבה אסתר ביע"ל ונהלה את בהתנדבות הארגון בבית החולים "זיו". וכשרצתה לפרוש עודד אותה יאיר להמשיך כי בדרכו בחיים, דרך האמת, הצדק, היושר והעבודה כלולה גם התרומה לחברה. את חייו לאחר מותה של אסתר חולק יאיר עם רוחל'ה אותה הכיר בהכשרת הפלמ"ח בעין השופט. את חדר עבודתו מעטרים צילומים רבים של בני משפחתו שישנם ושאינם, ותמונה גדולה של שבט עמית חוגג ליאיר, מייסדו, יום הולדת תשעים.
אין דרך טובה מלסיים במילותיו הוא: יאיר נשאר סייר. גם לאחר שעבר את גיל תשעים הוא ממשיך לסייר, תר ומחפש את דרכו. את סיפור חייו מספר יאיר בבהירות. לפעמים, כדבריו, הוא מעביר שני עמודים יחדיו ובצניעותו הוא לא חושב שסיפור חייו שווה התייחסות רבה. אני חושב שיאיר הוא מאותם האנשים שלולא הם, ללא פועלם ועשייתם, לא הייתה לנו מדינה.