חלום על מספרים

"להיות מורה זה בגנים שלך", אמר המורה למתמטיקה בכיתה ה', לאחר ששמע במקרה את משה מסביר משימה לא מובנת לחבר כיתתו. מאז אותו יום, להיות מורה היה חלומו של משה - דבר שבהמשך חייו התגלה כאתגר קשה למימוש.
משה אכנבליט נולד בשנת 1935 בעיר קישינאו שבמולדובה. ביוני 1941, אביו של משה, פנחס, נעצר וגורש למחנה עבודה, על רקע תקיפת ברית המועצת על ידי גרמניה הנאצית. בסוף אותו חודש, עלו משה ואמו זלטה על רכבת שפינתה אותם לאוזבקיסטן. הרכבת הופצצה ומשה נפצע ברגלו. הוא הועבר לבית החולים, שם הרופאים נאלצו לקרות אותה. מאותו לילה משה לא ראה את אמו. לאחר מכן הוא נילקח לבית לבית יתומים ומבין הזיכרונות המעטים משנות המלחמה בפינוי הוא מספר באי רצון: "הייתי רזה ותשוש. המורה של בית היתומים רצתה לאמץ אותי ובכל הזדמנות נתנה לי מנה נוספת של שמן דגים. כנראה שזה נתן לי את הכוח לשרוד".
לאחר המלחמה, משה החליט לחזור ולנסות להגשים את חלום ילדותו וניגש למבחני הקבלה לפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת קישינאו. להפתעתו, נתקל שוב באנטישמיות. מבין 7 בחינות קבלה, עבר משה 6 בהצטיינות, ובשביעית ניתן לו ציון נמוך בנקודה מהציון הנדרש לקבלה. משה פנה לרקטור האוניברסיטה אך ללא הועיל. אביו הציע לו ללמד אותו את מלאכת ראיית החשבון, אך הוא סירב. "אני רוצה להיות מורה!" - ענה משה והלך לכפר פרליצה, על גבול רומניה. באותם זמנים בכפרים היה מחסור באנשים מלומדים וכך משה שימש כמורה ללשון וספרות הרוסית בכיתה ד' בכפרים הקרובים.
בקיץ 55', משה התקבל ללימודים אקסטרנים ונשלח במסגרתם ללמד מתמטיקה בכפר המולדבי זגרנצ'. "מאז החלום התגשם. ועד היום אני חי אותו", הוא מציין. במהלך התקופה הוא נשא לאישה את שרה שלמדה ביחד איתו.
בשנת 1990 עלה משה עם משפחתו לישראל וגר בבני ברק. לאחר שלמד עברית באולפן, החל לעבוד כמורה למתמטיקה, פיזיקה ושרטוט ביפו. 5 שנים מאוחר יותר קיבלו משה ושרה דיור סוציאלי - בית קטן באיביקור, באזור הציורי והשקט החדש בצפת, מוקף ביער אורנים. במשך שנתיים נוספות משה המשיך לנסוע לעבודה ביפו עד שמצא עבודה כמורה למתמטיקה בצפת, בבית הספר וישיבה "אמי"ת" ואחרי כן בבית הספר "מעלות הראי"ה". מאז הגיע לצפת הוא ממלא בהתנדבות את התפקיד של גבאי בית הכנסת חב"ד-איביקור כחלק מחזרתו למסורת היהודית.
בדצמבר 2001 שרה אשתו לקתה בשבץ מוחי ונפטרה. "היה לי קשה נפשית וגם פיזית. העבודה שמרה ועדיין שומרת עליי". משה המשיך ללמד במערכת החינוך בצפת במסגרות שונות וסייע לתלמידים בבגרויות. מהורים רבים בצפת שמעתי על מורה נפלא למתמטיקה, ש"בלעדיו אנחנו לא יודעים מה היינו עושים". משה מביא לשיעוריו משחקים מתמטיים ולוגיים ונותן לילדים לשחק בהם בסוף השיעור. במהלך שיחותינו גם אני פתרתי בעיות לוגיות והתלהבתי כמו ילדה כשהבנתי את הדרך לפתרון. בספרייה המתמטית הרב-לשונית בחדר עבודה בביתו הוא מחזיק ספרי מתמטיקה בכל השפות שלמד – רוסית, רומנית, עברית. אך השפה שמגשרת על כולם, היא שפת המספרים, ואותה הוא מלמד בהתלהבות עד היום.
משה הוא ג'נטלמן אמיתי. הוא בא לאסוף אותי בבוקר לראיון איתו, וסירב שאסע באוטובוסים או שנתחיל לשוחח בטרם הכין לי קפה. למשה משפחה גדולה – 3 בנות שבנו משפחות לתפארת, שתיים מהן נישאו לתלמידיו של משה, 5 נכדים ו-4 נינים. אני מאחלת שכל אחד יפגוש מורה כזה בילדותו, שילמד לא רק מתמטיקה או ספרות, אלא גם ילמד לחלום, ללכת אחרי החלום ולא לשכוח לשחק.