וטרן הצבא האדום

את האהבה בין בוריס ארונוביץ חלפין לאשתו אלה לבובנה, מרגישים ברגע שנכנסים לחדר. הזוגיות המופלאה שלהם כבר בת 67 שנים. הם נפגשו אחרי מלחמת העולם השנייה בקייב, שם שירת בוריס בצבא האדום ואת סיפוריו על המלחמה היא מדקלמת כמעט בעל פה.
אנחנו פוגשים אותם בבית האבות בצפת בו הוא שוהה. באוקטובר השנה ימלאו לו 97 שנים, ואף כי סימני הגיל כבר נותנים בו את אותותיהם, כשאלה עוטפת אותו ברכות, הוא מרשה לעצמו לשקוע ולעלות נשכחות מעבר רחוק.
בוריס הוא וטרן של הצבא האדום אליו התגייס בתום התיכון, בתאריך 4 לאוקטובר 1940. הוא היה רק בן 18, וחודשים ספורים לאחר גיוסו כבר פרצה המלחמה בשנת 1941. הוא זוכר את כל החברים שלו אותם איבד בקרבות מלחמת העולם השנייה, מרגיש תחושת פטריוטיות חזקה, תחושה שהגן על המולדת שלו. הוא שאל אותי: "האם את יודעת מה ההבדל בין הצבא הישראלי לבין הצבא הסובייטי?", והשבתי שלא. הוא אמר: "בפקודת התקפה בצבא הסובייטי המפקד צועק 'קדימה' ואילו בצבא ישראלי המפקד צועק 'אחרי', וזה אומר הכל". בוריס השתחרר בשנת 1947 בדרגת סגן קשר, קיבל אותות הוקרה רבים ושתי מדליות על אומץ והצטיינות מבצעית, על חלקם שמרה אשתו אלה. יחד הביאו בן יחיד בשם איגור.
בינו לבין אשתו נרקם קשר עדין וחזק מאוד. הבחנתי בכך כאשר ביקשנו לצלם אתם יחד. אלה ניגשה לבעלה, חיבקה ונישקה אותו ארוכות על הלחי ועל האוזן. פתאום הפנים שלהם אורו, הם חייכו אחד לשנייה ולרגע לא ניכר עליהם הגיל המופלג, רק הקשר החזק שלהם. בוריס גער באלה בחיוך: "אלה, אל תשתובבי"!