בני עזר | ריחן
בני הרופא
כתיבה: מוריה סטופל
"לא קל, אבל אני רואה טוב וחושב טוב"
בני עזר | ריחן
בני נולד בשנת 1956 בתל אביב וכשהחל ללמוד בבית הספר עברה המשפחה לגור באשדוד, שם גדל עד כיתה י"ב, למעט שנה אחת בפנימייה צבאית. בדומה להרבה חיילים היום, גם בני השתחרר מקבע היישר למילואים. הימים היו ימי מלחמת לבנון הראשונה, ובני השקיע את כל כולו בלחימה. כשחזר, הבין שעסק ה"רב בריח" העצמאי שהקים לאחר השחרור, קרס בהיעדרו.
בני נשוי לורדה, "עזר כנגדי" כפי שהוא מתאר אותה. כאשר חשבו השניים היכן היו רוצים לגור, הגיעו למסקנה כי הם מעוניינים בחיי מושב. כך יצא שהשניים הגיעו לריחן – מושב שיתופי. הימים היו ימי הקמת היישוב, והשניים זכו להיות מוותיקי המקום, כאשר רק שתי משפחות בלבד הגיעו אליו לפניהם.
באותם ימים ריחן היה יישוב קטן, כזה שמכיל בתוכו עשר משפחות. לא הייתה רווחיות גדולה מהייצור, ואמצעי הייצור הספיקו במקסימום לאחת עשרה משפחות. רמת החיים השתנתה בהתאם לשינויים בכמות המשפחות במושב. בחלוף השנים, בני מספר, נפתח המושב לקליטה קהילתית, שאינה שותפה למושב השיתופי. כך, ממושב קטן הפכו ליישוב המאכלס כ-130 משפחות.
בני מגדיר את עצמו כאיש התיישבות, אוהב בני אדם ואוהב לעבוד עם אנשים. לכן אין פלא שבמשך הרבה שנים שימש כמזכיר היישוב, ואף נקרא לסייע בוועדות של יישובים נוספים בשומרון. לאחר שקצר הצלחות בתפקידו, נקרא לשמש כיו"ר וועד ממונה בשא-נור, שהיה אז יישוב של צעירים דתיים ועולים מברית המועצות לשעבר. שם הכיר כילדים את מי שבבגרותם הפכו לדמויות בולטות בהתיישבות: אריאל פרל ויוסי דגן – ראש המועצה האזורית. את תפקיד יו"ר הוועד הממונה מילא בני עד הפינוי בשנת 2005.
בריחן, אם נשאל את הילדים מי זה בני, הם יספרו על "בני הרופא". בני אומנם לא רופא בהכשרתו, אבל הוא "הרוויח" את הכינוי הזה מתוקף היותו חובש ונהג אמבולנס במשך שנים רבות. הוא המדביק "פרפרים" לילדים שנפצעים, נותן עזרה רפואית, ואפילו מיילד באמבולנס. "שיהיו רק לידות", הוא מאחל.
לבני וורדה יש חמישה ילדים, חלקם מתגוררים בריחן וממשיכים את דרכם. אחד מילדיהם נלחם בלבנון בעודנו מדברים, ממש כמו אביו לפני עשרות שנים. "עם ישראל חי", בני חותם. זה המסר שלו. הוא מספר שיש להם שמונה נכדים, ואז מבשר שלפני זמן קצר קיבלו עוד "נכדה" מיוחדת: הכלבה בקשי, אותה חילץ בנו בזמן שלחם בעזה. את שמה קיבלה הכלבה על שם השכונה בעזה בה אותרה.
ברוח הימים, בני מסביר כי "לא קל, אבל טוב". הוא מציין כי הוא תמיד משתדל לראות את הטוב: "חושב טוב ורואה טוב".
