מארנב לאריה

"שנים שהסתובבתי בתחושת אשמה כי אני לא נכנס למשבצת שרצו שאהיה בה. לא רציתי לראות כדורגל עם אבי ולא הייתה לי בת זוג כמו שאר הבנים בשכבה. אני ערבי בין יהודים, נוצרי בין מוסלמים והומוסקסואל בין סטרייטים. מתי הרגשתי שייך? כנראה אף פעם", כך משתף אנטון, בן 36 ממרכז הארץ (גדל בצפון), הומוסקסואל, ערבי נוצרי, דוקטור בסוציולוגיה, מרצה וראש יחידה אקדמית בסמינר הקיבוצים שעבר דרך ארוכה עד לקבלה ואהבה עצמית.
בגיל 13 הבין לראשונה שהוא הומוסקסואל, אך את השונות הרגיש תמיד, אף כי לא ידע להגדיר זאת.
גם כשהיה חבר מועצה בתיכון, חבר של המקובלות של השכבה, וגם כשהיה מוזמן לכל המסיבות ולימי ההולדת, הוא לא מצא את עצמו: " לא ראיתי מישהו כמוני, הרגשתי בדידות, אני מסתובב עם אנשים אבל אני לא אני.. לחיות עם הסוד הזה בגיל ההתבגרות זה היה אסון". הוא לא הכיר אף הומוסקסואל ולא חשב שזה "נפוץ". בכיתה ח', המורה דיברה על הומוסקסואלים ועל כך שזה מולד, ומשהו השתנה: "היא נתנה לגיטימציה מבלי להתכוון, זה נתן לי נחת", הסביר. בכיתה י' נחשף לסדרה "Queer as Folk" בה רובן המוחץ של הדמויות היו הומוסקסואליים, דבר שהיה פורץ דרך בשנות ה-2000. זו הפעם הראשונה שהבין שהוא לא לבד. "זה היה עידן אחר. גם לא הייתה קבלה במדינה כמו היום. ופתאום קלטתי שיש עולם שלם בחוץ".
עם המעבר לתל אביב בגיל 23 הרגיש כמו שהשתחרר מכלוב בו היה סגור. מילד שנחבא אל הכלים, למד לאהוב ולכבד את עצמו. "לילדים שהיו כמוני, יש 2 מסלולים, או שהם ממשיכים להיות חסרי ביטחון וממשיכים לחיות בפחד כל החיים כמו ארנב או שהם הופכים להיות אריה, וזה מה שקרה לי".
"כל יום אני יוצא מהארון בפני אנשים חדשים, בין אם כהומו, כערבי או נוצרי". בעבר התגובות שקיבל הפריעו לו, היום הוא כבר לא מתרגש, מי שלא מקבל אותו הוא לא רוצה אותו בחייו.
כיום, כשנשאל אם היה בוחר להיות סטרייט ולא לחוות את כל הקשיים ענה: "אין סיכוי. אם הייתי סטרייט לא הייתי האנטון החזק של היום, העומד על שלו ומגשים חלומות". הוא למד לשחרר את הרצון לאישורים מהחברה ומוסיף "אל תתנו לאנשים להגדיר מי אתם או להשפיע על הערך העצמי שלכם. יש נפילות, ויש משברים אבל זה לא מונע מאתנו להמשיך ליעדים הבאים. אני עוד ממשיך לגלות את עצמי ואת הכוחות שבי, והכי חשוב להעריך את עצמי ולהיות שלם עם הבחירות שלי גם אם הם לא מוצאות חן בעיני הסביבה".