אורה של הקהילה

אורה גרינברג דגון נולדה בשנת 1937 בתל אביב וגדלה בקרית אונו, לשם עברה עם הוריה בגיל שנתיים. הוריה, בצלאל ורבקה גרינברג, היו חלק מ-39 המשפחות הראשונות שהקימו את כפר אונו בשנת 1940, אזור שהיה מוקף בפרדסים, בבדואים ובמחנה של הצבא הבריטי בתל השומר. המשפחה התיישבה בבית קטן עם שני חדרים, מטבח ומרפסת, שכלל גם משק עזר עם לול, עזים וגינת ירק.
אביה, בצלאל גרינברג, היה דמות מרכזית ופעילה בחיי הקהילה המקומית. כבעל מקצוע חשמלאי ומומחה לבארות, הוא חפר את הבאר הראשונה בקרית אונו, שהייתה חיונית לספק מים לתושבי המקום. "עד אז, כשהשקו את השדות בכפר אז"ר, לא היו לנו מים. בזכות הבאר החדשה, שבנה אבי, הצלחנו ליהנות מאספקת מים עצמאית שהייתה ממש ליד בית הספר בו לימדתי", נזכרת אורה.
מעבר להיותו מומחה בתחומו, בצלאל היה גם פעיל חברתי ואחד ממובילי ועד היישוב, ולימים אף היה חבר בעירייה. הוא היה אחראי על תשתיות החשמל והמים בעיר ודאג לפיתוח המערכת הציבורית כך שתשפר את איכות החיים של התושבים. "אבי היה אדם של עשייה, תמיד דאג לקהילה ודאג שהיישוב יתקדם ויתפתח. ירשתי ממנו את הרצון לתרום ולשפר את חיי הסובבים אותי", מספרת אורה.
כילדה, זכתה לחינוך רב גילאי. "את כיתה א' למדנו בגן ולאחר מכן למדנו בבית העם ששימש גם כבית ספר וגם כמרכז קהילתי. שם התחנכו חמישה ילדים רב-גילאים מכיתות ב' עד ד' בכיתה אחת. בהמשך עברתי ללמוד בבית הספר בנחלת גנים שברמת גן, אליו נסעתי באוטובוס שהגיע רק שלוש פעמים ביום. למדנו בתנאים פשוטים, אבל תמיד הייתה תחושת קהילה חזקה ותמיכה הדדית", היא מתארת.
אורה תמיד אהבה ללמוד ובחרה להיות מורה. היא סיימה את לימודיה במכללת "סמינר הקיבוצים", והחלה את דרכה כמורה בקיבוץ ניצנים. לאחר שנות הסטאז' עברה ללמד בבית הספר "ניר" בקרית אונו, שנחשב לבית הספר הראשון בעיר. אורה עבדה כמורה בבית הספר במשך 34 שנים, תחילה עם ילדי הגיל הרך ובהמשך בכיתות ג'-ד'. "החינוך תמיד היה בנפשי, והרגשתי שליחות בחינוך הדור הצעיר בעיר שגדלתי בה", היא מסבירה.
עם פרישתה, אורה הפכה לפעילה קהילתית נמרצת. היא ייסדה את מועדון המורים הגמלאים - יוזמה שכללה פעילויות חברתיות ואקדמיות למען גמלאי העיר. בנוסף, הייתה ממקימות שירות ייעוץ לאזרח (שי"ל) בקרית אונו יחד עם אסתר אבן-טוב, וסייעה לרבים מתושבי העיר. במסגרת חגיגות 70 שנה להקמת קרית אונו, אורה הובילה יוזמה להנצחת 39 המשפחות המייסדות והקימה לוח הנצחה ברחוב המייסדים. "רצינו להבטיח שההיסטוריה של המייסדים לא תישכח, והצלחנו ליצור זיכרון שיישאר לדורות הבאים". אורה בחרה להצטלם ברחוב שנקרא על שם אביה, בצלאל גרינברג, כהוקרה לפועלו ולהיסטוריה של משפחתה.
מקור שמה הייחודי "אורה" נבחר משום שהוריה רצו שתהיה אור בחיי הסובבים אותה, במיוחד כשאביה היה חשמלאי. "השתדלתי להאיר את דרכם של אחרים, כפי שקיוו הורי".
בשנת 1962, נישאה לישעיהו ז"ל, ולזוג נולדו שתי בנות, סמדר ואיריס, שהמשיכו בדרכה בתחום החינוך וההתנדבות. "אני גאה בבנותיי שהמשיכו את דרכי, כל אחת בתחומה, ועלו עליי בהישגיהן". לדור הצעיר יש לה מסר חשוב: "דעו את ההיסטוריה והמורשת שלכם, תתנדבו, תהיו אזרחים טובים וחברים טובים זה לזה. העולם משתנה, אבל ערכים של קהילה, נתינה ואחריות הדדית לעולם יישארו".