"רק בפרדס חנה ראיתי לראשונה בחיי אור דולק"

יחיאל יצחקי זוכר את הפעם הראשונה שראה חשמל. זה היה בשנת 1958, כשהגיע לפרדס חנה עם אימו ואחיו. ״בתימן היו לנו חיים פשוטים. למלך לא היו נעליים, אז גם לי לא היו כמובן. לא היה חשמל, לא רכבים. בגיל 18 לראשונה בחיי ראיתי אור דולק״, הוא נזכר.

יחיאל נולד בתימן ב־1940. כשהיה בן 4 התייתם מאביו, יצחק. אם המשפחה, שרה, נותרה לטפל בו ובשני אחים ושתי אחיות. ״בדרכנו לעלות לישראל אמא שכרה גמל וחמור והלכנו במשך שלושה ימים לעיר הבירה צנעה. אני ואחי רכבנו על הגמל, ואמא ואחותי התחלפו ביניהן על החמור. הסתדרנו עם מעט אוכל שקנינו בדרכים, ואמא הייתה מכינה פיתות ומאכלים שונים. כשהגענו לצנעה, היה שם הכול. שכרנו בית עם באר מים וחגגנו שם ראש השנה, כיפור וסוכות״. אחרי חגי תשרי המשיכה המשפחה לעיר הנמל עדן, ומשם עלו ארצה בטיסה. שנה חדשה, ארץ חדשה. הם הגיעו למעברת עין שמר ובשנים הבאות נדדו בין מעברות ברחבי הארץ.

ב־1958 הגיעו לפרדס חנה, בעקבות בני משפחה שכבר התגוררו במקום. יחיאל התגייס והשתתף במערכות ישראל, בשירות סדיר ומילואים. הוא קיבל אותות מלחמה על שירותו במלחמות יום הכיפורים, ששת הימים, ושלום הגליל. אחרי השירות הצבאי למד אלקטרוניקה, ומאז הוא חשמלאי כבר 60 שנה.

עבודתו סייעה לו להכיר את האנשים של פרדס חנה, ובכל ביקור דאג גם להטעין את האווירה באנרגיה חיובית. ״כל בית שני מכיר אותי, אני מאוד קשור לציבור בעיר״, הוא משתף. את אשתו נעמי הכיר בפרדס חנה, ״גרנו דלת מול דלת, זה היה גורל. יצאנו, התחתנו, עשינו שישה ילדים וברוך השם יש לנו 20 נכדים ו־4 נינים,״ הוא מסכם באושר. יחיאל נהנה מקצירת פירות חייו ואוהב להיות סבא לנכדיו ולניניו.