"פרדס חנה היא פנינה"

מרוקו, ארץ מולדתו של שלמה אבני, נוכחת מאוד בחייו. בשיחתנו שמתקיימת מיד עם שובו מביקור נוסף בה, אחד מיני רבים, הוא מתאר בהתרגשות את החברויות עם העם המרוקאי האדיב. הטיולים מזכירים לו מאין בא ואת הדרך הארוכה שעשה עד הלום, מילדות ב״עיר התפוחים״ לחיים רוויי עשייה במושבה המוקפת פרדסים, פרדס חנה.
שלמה נולד ב־1944 בעיר מידלט, הידועה בכינויה "עיר התפוחים" בזכות גידולי התפוחים הרבים בה. ״בילדותי למדתי תלמוד תורה בבית הספר. לאבי הייתה חנות תה, ובה הוא מכר אך ורק תה מסוגים שונים. אימי נפטרה צעירה והשאירה אחריה 12 ילדים, לימים העלינו את עצמותיה ממרוקו לישראל. אבי נישא בשנית והביא שישה ילדים. כשהייתי בן 9 נשלחתי לפנימייה רחוקה מהבית, ומאותו גיל נהייתי עצמאי. בפנימייה למדתי לימודי קודש ולימודי חול, ועם הזמן התפתחו אצלי רצון ומוטיבציה גבוהה ללימודים״.
כשהיה בן 17 עלה עם משפחתו לישראל, הישר לקריית אתא. ״במרוקו, ברגע שהגיעו אנשי הסוכנות החלו היהודים לעזוב. העלייה התרחשה כהרף עין, כשכל לילה מתרוקן עוד רחוב בעיר. כשהגענו לארץ ישנו ראש לזנב בדירת שלושה חדרים, זה מה שהיה ובזה הסתפקנו״. הוא מספר.
זמן קצר לאחר עלייתו החל ללמוד בסמינר למורים בפתח תקווה, ולמעשה היה זה עבורו המשך ישיר של הלימודים במרוקו. ״אמנם הגעתי לארץ חדשה אבל דיברתי עברית שוטפת. הסמינר פתח לנו את העיניים, טיילנו בכל הארץ לאורכה ולרוחבה״. לאחר הסמינר התגייס לצבא ושירת בנח״ל מוצנח. שלמה אף היה ממקימי יישובי הגלבוע, ועד היום כאשר הוא ואשתו נוסעים באזור הוא מצביע בגאווה על העצים שנטע במו ידיו.
את אשתו דליה הכיר במסגרת לימודי ההוראה ויחד זכו לשתי בנות, 13 נכדים ו־8 נינים. מיד עם סיום הצבא החל לעבוד כמורה בפרדס חנה בביה"ס הממלכתי דתי, ולאחר מכן התקדם לתפקיד מנהל ביה"ס לחינוך מיוחד בזכרון יעקב. ״ההוראה הייתה עבודה מאתגרת ומספקת כאחד״, הוא מתאר. עד היום קוראים לו ברחובות פרדס חנה "המורה שלמה".
לאחר שפרש מתחום ההוראה התמנה כחבר במועצה הדתית של פרדס חנה־כרכור, בהמשך מונה לתפקיד סגן המועצה ולבסוף נבחר כראש המועצה הדתית, תפקיד בו כיהן עד לשנת 2004. ״עזבתי את ההוראה והתמסרתי לתפקידי במועצה הדתית. היה עליי לנהל את נושא הדת ביישוב, הנישואין, והכשרות. דרך ההוראה הכרתי את ילדי היישוב ודרך המועצה את כלל הציבור. אני מאוד קשור לאנשי היישוב עד היום״. למעשה עד היום מכהן שלמה בפועל כממונה על המועצה הדתית בהתנדבות.
שלמה הקים בית כנסת וכולל בשם ״נר שמרי״ על שם בנו, שנהרג בגיל צעיר. באותו כולל הוא מתנדב שנים רבות, וכמו כן הזוג מסייע למשפחות נזקקות ומתנדב בקרב הקהילה האתיופית.
"פרדס חנה היא פנינה", כדבריו. מבחינתו, זו מושבה מיוחדת במינה המתנהלת על מי מנוחות, והוא נהנה לראות בה את כל הזוגות שעברו דרכו טרם חתונתם, ולברך את הוריהם, שאותם לימד בצעירותו.