"פעלתי לשמר את הבית הראשון בכרכור שמשמש כיום כספרייה"

40 שנים במערכת החינוך לא באות ברגל, ועל כך יכולה להעיד בגאון אילנה רייפר. היא נולדה בשנת 1938 בתל אביב לזוג הורים חלוצים שהגיעו ארצה מפולין. "גרנו שש נפשות בדירת שתי חדרים בתנאים לא קלים. ההורים נאלצו לעבוד, וסבא וסבתא גידלו אותי ואת אחי", היא מספרת. הסיטואציה בבית הייתה מיוחדת: משפחת סבה וסבתה מצד אביה היו דתיים – ביניהם הרב יצחק ידידיה פרנקל, הרב הראשי של תל אביב – ואילו הוריה חילונים. "הם הצליחו לגשר בין שני העולמות, והייתה אידיליה בבית".
בתום השירות הצבאי למדה הוראה בסמינר. בעקבות הודעה שלא קיבלה על שיבוצה במערכת החינוך, הרב פרנקל הזמין אותה לנסוע איתו לירושלים למשרד החינוך. "תארי לך, בשנת 59' אני החילונית ובן הדוד הרב פרנקל יושבים יחד באוטובוס בדרך לירושלים".
בהמשך החלה לעבוד באשקלון בחינוך המיוחד, שם עבדה כשנה ובמהלכה הכירה את בעלה שי ז"ל, שהיה ניצול שואה. "שי היה חברותי ואהב אנשים", היא משתפת. יחד עברו לכרכור בשנת 1960, ואילנה החלה לעבוד כמורה בבית הספר היסודי ובהמשך מונתה למנהלת בית הספר, תפקיד שמילאה במשך 12 שנים. לפני פרישתה שמעה על בית ספר בפרדס חנה שמחפש מנהלת. אף כי בהתחלה חשבה "אם הייתי צעירה הייתי הולכת לנהל שם״, בפועל הבינה שאחרי הכול, צעירה זה בנפש. אילנה קיבלה על עצמה את ניהול בית הספר "שרת" בפרדס חנה במשך 6 שנים. "אהבתי את העשייה ואת העבודה עם העולים החדשים".
מקור גאוותה של אילנה, אחד מיני רבים, הוא שימור הבית הראשון בכרכור, "בית אחוזה". הבית הוקם בשנת 1920 ושימש בין היתר כתחנת משטרה בריטית ומחסן נשק של ההגנה. במשך שנים הוזנח הבניין, ואילנה החליטה לפעול במטרה לשקמו אף כי ההמלצה הייתה להרוס אותו. יחד עם המועצה לשימור אתרים ועם פרופסור זאב וילנאי הצליחה לשמר את הבית. "היום המבנה עומד לתפארת בכרכור ומשמש כספרייה", היא מתגאה.
כיום לאילנה שני ילדים, שישה נכדים ושישה נינים. היא מתנדבת בבית הראשונים, בבית החולים "הלל יפה" ובמרכז הפיס בכרכור. בתרומתה בתחום החינוך וההוראה, ובהתנדבותה המתמשכת, היא מהווה אחת הדמויות הבולטות בקהילה, חלק בלתי נפרד מכרכור.