״החיבור שלי לפרדס חנה מתחיל מהוריי"

דודיק, כך מכנים כולם את דודי שליט. הוא יליד פרדס חנה עם חיבור למקום שמתחיל עוד טרם נולד בשנת 1932. אביו הגיע מלונדון ליישוב שנקרא אז תל אלון, להיות חקלאי בארץ ישראל. הוא רכש יחד עם חברים קרקע, קדח באר וניסה להגשים את החלום על ארץ זבת חלב ודבש. אימו הייתה מורה לכלכלת בית בנהלל, ולאחר שהכירה את אביו הקימו את ביתם בפרדס חנה והביאו לעולם שלושה ילדים: דודיק, רותי, ורוני (ז"ל). "אנחנו חייבים לדור של הורינו וסבינו על מה שהקימו כאן,״ הוא אומר, ״אין ספק שזו תופעה אנושית ראויה לציון".
את ילדותו מתאר דודי לצד פרדסים, ובמעורבות גדולה של הילדים במשקי ההורים ביישוב. מכיוון שגר יחסית רחוק מבית הספר, רכב מגיל שש עד תשע על חמור עד לכיתה. "חיינו חיים פשוטים. עם פרות, תרנגולות וכלבים," הוא מתאר.
כשהיה בן 16, במהלך מלחמת השחרור אוחדו לתקופה פעילויות הצופים עם הנוער העובד עקב גיוסם של רוב מדריכי התנועות. דודיק היה חבר תנועת הצופים, ובאחת הפעולות, בערב ט"ו באב, נקשר לבו בלבה של נעמי מהנוער העובד. מאז בנו יחד חיים שלמים עם שלושה ילדים, נכדים ונינים. "הזמנתי אותה לגזוז ומאז אנחנו ביחד", הוא אומר.
במאורעות 1936–1939, בעת שערביי הארץ היו יורים על בתי היהודים, מספר דודיק על פחד גדול אבל עמידה איתנה לטובת ההתיישבות, ועל ההבנה כילד שמשימת הוריו וסביו – גם משימתו היא. לכן לא מפתיע שבצבא הגיע לתפקידי פיקוד וקצונה: בששת הימים שירת כמ"פ בגדוד שהיה הראשון לעלות על רמת הגולן. "היינו גדוד מילואים, נהגי מוניות, מורים, סבלים. עלינו על רמת הגולן ברגלינו, נהרגו לנו 24 איש בתוך שעתיים״, הוא מתאר.
לאחר הצבא למד בפקולטה לחקלאות ברחובות ובהמשך עבד כמורה בבית ספר. "בבוקר הוא הלך לעבודה כמורה, לבוש בצורה רשמית. בארבע אחר הצהריים חזר, וכבר במדרגות החל לפרום את כפתורי חולצתו, החליף לטישירט ורץ לפרדס", מספרת נעמי מהספה הסמוכה.
במשך שנים עבד דודיק בחקלאות; מתושב וחקלאי פשוט בפרדס חנה הגיע לשמש כסמנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר, עמד בראש האגודה לגידול אבוקדו בתחום שהחל להתפתח בסוף שנות ה־70, וגם בגמלאות עבד בפרדס ובמשק וסייע בהתנדבות בהתמודדות עם משבר המים שאיים על הפרדסים. רק כחמש שנים חלפו מאז הפסיק לעבד את האדמות ולעבוד בפרדס בעצמו. "אבל הטרקטור עומד כאן בחוץ משופץ, מוכן לעבודה".
"אין כוח גדול יותר לאדם מהצלחה בחקלאות. יש חשיבות רבה לחגורה חקלאית ירוקה סביב המושבה שצריך לשמור עליה", מדגיש דודיק. עם סיפוריו כמו ניתן לפסוע בין שבילי הפרדסים, בבוץ של אדמה שרק הושקתה, באהבה גדולה כלפיה. נדמה כי פרדס חנה שזורה בחייו ובדמה של משפחתו. דודיק מייצג את הערכים שהפעימו את לב המדינה שלנו, ובעברית רהוטה גורם לי להתגעגע לישראל שמעולם לא הכרתי.