״בפרדס חנה היו בראשית כעשרה בתים וחילפה״

כמו עץ דקל זקוף קומה העומד מול פני הסערה, היודע היטב להתכופף ולהתיישר עם ובחסות הרוח, חיכה לי זאב (חג'יב) זהבי במרפסת ביתו. נפגשנו בנחלתו היפה והמטופחת, בשדרת דקלי הוושינגטוניה שברחוב הדקלים במושבה פרדס חנה.
באוויר הנעים חיכה לי יהודי, צבר, בן 91. בסנדלים לרגליו, לבוש בג'ינס ובחולצה אופנתית בצבע סגול, ועם עיניים שהטוב הניבט מהן לא משתמע לשתי פנים, הוא מתחיל לספר: "בפרדס חנה היו כעשרה בתים וחילפה". לשאלתי מה זה 'חילפה', הסביר בחיוך ש"חילפה" זה סוג של עשב שקשה להיפטר ממנו, שגדל בחולות והעולים החדשים עשו ממנו מזרונים.
״בימי המנדט, מסביב לפרדס חנה היו מחנות צבאיים ומחסני נשק,״ הוא ממשיך לספר. ״באחד מימי ראש השנה היה פיצוץ חזק מאוד במחסן נשק ואש גדולה איימה לשרוף את הרפתות על פרותיהן ועגליהן. נאלצנו לרוץ ולשחרר אותם שלא ישרפו במכלאותיהם. הייתי אז ילד הרפתקן וסקרן, הלכנו למחסנים השרופים שנשאר בהם נשק, לקחנו משם רובים, שיפצנו, ניקינו והשמשנו בחזרה. אספנו גם תחמושת, פרקנו אותה ומאבק השריפה יצרנו צורות, הדלקנו אותו ואהבנו לראות את החותם שהשאירה השלהבת".
אביו של חג'יב, יצחק גולדברג ז"ל, עלה לארץ מפולין בשנת 1918. ב־1929 דרך מכרז של פיק"א התקבל לפרדס חנה לשכונת תל צבי. אביו נישא לבילהה ז"ל, גם היא ילידת פולין. חג'יב נולד בפרדס חנה ב־1931 ולמד בבית ספר עממי במושבה. בכיתה ו', בעוד הוא וחברו דפדפו בספר דברי ימי עולם, נתקלו השניים בסיפור "תולדות חדייב". חברו טפח על כתפו וקרא לו תוך צחקוק "חג'ב, חג'ב". מאז אותה טפיחת שכם חברית כולם קוראים לו חג'יב.
מגיל 14 למד ב״מקווה ישראל״ את מקצועות החקלאות, ומשם יצא במסלול גרעין נח"ל להקים את המדינה, להילחם למענה ולקחת חלק משמעותי במלחמות ישראל. הוא עבר בקיבוצים שונים, ותקופה ארוכה שהה בעמק יזרעאל, שם גם הכיר את אביבה לה נישא ואיתה חי באושר עד היום. לשניים 3 בנות, נילי, איריס ותמי, ו־6 נכדים.
כשחזר להתגורר במושבת הולדתו, פרדס חנה, הקים רפת ועבד בה במשך 4 שנים בתנאים קשים. יום אחד אחרי משחק כדורגל כשחקן מנוסה, גמלה החלטה בליבו למכור את הרפת. הוא הצטרף למכבי פרדס חנה כשחקן בכיר והמשיך כמנהל ודמות מרכזית מובילה במשך 30 שנה. לצד זאת עיבד את אדמותיו ועבד במועצה לשיווק פרי הדר, שם התחיל בקטן והפך למנהל אזורי. אחרי 30 שנה של עשייה משמעותית יצא לפנסיה מוקדמת.
שחייה היא חלק משמעותי מחייו של חג׳יב עד היום. הוא קם בבוקר חמוש בבגד ים ספידו ומשקפת, ובמבט של ילד עם עיניים בוהקות מגיע לבריכה ,בחורף, ולים בשדות ים בקיץ ושוחה למרחקים מבלי שהזמן יעצור אותו. וכך עם אותו זיק בעיניים, האיש שכולו השראה, זקיפות קומה וחמימות, ליווה אותי חג'יב לדרכי תוך שהוא מראה לי את נחלתו, את הטרקטור האדום בסככה שהייתה פעם רפת, את עצי הפרי בבוסתנו הפורח, כשעצי הדקל מסביב מעטרים את נוף חייו.