אודי שחורי

נולדתי בשנת 1980 בנשר. ההורים של אבי, אברהם ודורה שוורץ, הגיעו לנשר בשנת 1965 עם אבא שלי פאול ואחיו רודי. באותה שנה גם ההורים של אימי, יעקב (ינקו) ומינה סגל הגיעו לנשר מרומניה עם אימי ביאטריס (טריסי) ואחותה סימונה. להוריי נולדו 3 ילדים, ואני הצעיר מביניהם. כיום יש להם גם תשעה נכדים, והם עדיין חיים באותו הבית מאז 1965, בשכונת בן דור, שם הכירו.
משפחת אימי הגיעו מבוקרשט לאחר מלחמת העולם השנייה. הם סבלו מפוגרומים ומאנטישמיות, וכשעלו לארץ הגיעו כמעט חסרי כל. בין מעט החפצים שעלו איתם ישנה תלית ישנה של סבא שלי, כיום אני שומר אותה אצלי והיא תעבור מדור לדור, תזכיר לנו אותו ואת הדרך שעשינו מאז ועד היום. אחיה הגדול של סבתי, מרקו, היה אדם אדיב שתמיד עזר לאנשים, וסיפורים על אודותיו עוברים במשפחתנו. אחד הסיפורים הוא מרומניה של טרום מלחמת העולם השנייה, שם סייע מרקו לבחור צועני שנזקק לעזרה מסוימת. לימים, בזמן המלחמה אותו בחור צועני הצטרף לצבא הכוחות הפשיסטים הרומניים, וכשהבחין במרקו בזמן פוגרום, קרא לו ונתן לו לברוח. סיפורים כאלה ורבים אחרים שעוברים במשפחה היו חלק מהסיבה שבחרתי לעסוק בעבודה סוציאלית. התרבות של עזרה לזולת התקבעה בי כאידאל ושאיפה.
בשביל כולנו נשר היא הבית. בילדות בילינו ושיחקנו הרבה בחוץ, במגרשים, ובעיקר בטבע המקיף את העיר. אימי עבדה בסוכנות של דואר ישראל במשך 10 שנים בשכונה, ודרך העבודה הכירה את אנשי השכונה והפכה לדמות מוכרת ביישוב. להוריי הייתה חבורה קרובה של מכרים שחיו כולם בסמיכות, בשלושה בניינים ברחוב מעלה הגיבורים, כך שחיינו בסביבה משפחתית וקהילתית. משנישאתי בחרתי גם אני להקים משפחה בנשר, שבה גרנו עד שנת 2018, על רקע נופי ילדותי.