הרב עוזי שוויצה

"עבור מי אתה רב? מי הם הבאים אליך? האם הם גם חילוניים כמוני?", כך שאלתי את הרב עוזי שוויצה בביתו בכפר יונה. "רב הוא אבא, הרבנית היא אמא, כולם בניי פה", הוא משיב ומיד קולט שאני לא מהצד המאמין. הוא מנסה לקרב ומצטט את החפץ חיים, "אדם דתי הוא זה שמחליף חולצה לכבוד שבת". כל כך פשוט, וכזהו גם הרב. הוא חי את התפקיד ומסתכל בגובה העיניים. במהירות הבנתי בעצמי את התשובה לשאלתי - הוא הרב של כולם. "מעולם לא אומר למישהו מה לעשות. כן אספר, באם ישאלו האם לשמור שבת את הסיבה לכך שאני עצמי שומר את השבת. ככה אני נוהג כבר חמישה עשורים כאן", הוא מסביר.

הרב נולד "כמו המדינה" בשנת 1948. נשוי לרבנית צביה, ולהם תשעה ילדים, 65 נכדים ושבעה נינים. הוא גדל בתל אביב למשפחה של אנשי תיאטרון ומוסיקה, וחשב שילך בדרך הזו, כנהוג במשפחתו.

והוא אכן היה על המסלול. כבר בגיל 17 הוא עמד בראשו של מועדון מעריצי הזמר קליף ריצ'ארד - איתו אף התכתב.

אז איך בכל זאת עוזי הנער נהייה לרבה של כפר יונה? "בעודי מקשיב לתוכנית 'לאן הערב' בטרנזיסטור במדרשה בה למדתי, עלתה בי המחשבה, כמה אנרגיות וזמן אני משקיע בלהחליט לאן ללכת הערב, ולא מקדיש בכלל מחשבה לאן אלך בחיי".

"לא רציתי להגיע לגיל 60, ולראות שלא חייתי נכון", הוא מספר. המשפחה שיתפה פעולה ועוזי הנער עלה על אוטובוס בדרכו לישיבה בכפר חסידים, בה תכנן לשאול את כל השאלות. בדרך לשם הוא עצר בחיפה ונכנס לבית קולנוע על מנת לצפות בסרט הישראלי 'בן מולדת'. "צפיתי בו 3 פעמים ברצף", הוא נזכר. כאילו ביקש רק עוד קצת מהחיים האלה, לפני שהוא עובר לחיים אחרים.

בכפר חסידים ניפגש עם המשגיח הרוחני הרב דב יפה זצ"ל, שהשפיע עליו מאוד. "תמיד חייתי קודם כל דרך ההיגיון, ולא הרגש. למדתי שתכליתו של יהודי הוא להיות מחובר לייעוד כפי שייעד לו בורא עולם אך לא שרפתי את הגשרים מאחורי. המוח הבין, הרגש עדיין לא", הסביר.

את הרגש מילאה המוסיקה ש"נתנה לי את הכלים לקחת את העול ההלכתי, ולשמר את מה שהנפש רוצה - השירה". בעזרת האדמו"ר ממוזיץ הכיר את השבת דרך הניגון. השילוב הזה של מוסיקה ועול תורה נתן לו את השלמות, והרב לא מבין איך יכול היה לחיות אחרת.

בצבא שירת ברבנות האזרחית, ולאחריו למד בישיבת תפארת נתניה וישיבת חברון בירושלים. כשנבחר לתפקידו בכפר יונה, חלומו היה לשבור את המחיצות בין הנגלה לנסתר ולהפיץ את התורה, מתוך ההבנה שהיא שייכת לכל אחד. זאת דרכו מאז ומעולם. הוא אף נסע לפסטיבל שנטיפי בגבול ירדן, שם ישבו ושרו ביחד קבוצה גדולה של אנשים ומצאו את המשותף וערך בתל אביב ערב עם אנשי הבוהמה, בו כל אחד נתן את הפירוש שלו לתורה.

הרב פותח את הלב בפניי, ומביא את כולו אל מול המצלמה, מישיר מבט, קורא את המתבונן בו - הן הצלם והן הצופה, כפי שמקדיש את עצמו לתורה ולקהילה אליה הוא מסור. זכיתי להכיר את איש המשפחה אוהב אדם שהוא, אדם שהוא הרבה יותר מגלוי לעין.