ויוריקה (איבי) יעקב

ויוריקה בת ה-93 המכונה 'איבי' נולדה בסתיו 1927 ברומניה. כשהייתה בת 12 פרצה מלחמת העולם השנייה. תחילה איבי ומשפחתה נלקחו למחנה עבודה ולאחר מספר חודשים הם הועברו שוב אך הפעם למחנה ההשמדה אושוויץ. שם, בסלקציה שביצע מנגלה, הופרדו איבי ואחותה מהוריה ואחיה הקטן, פישטו.

"שימרו על עצמכן!!!" – הייתה צוואתה וזעקתה האחרונה של אמה לאה. קולה מהדהד בראשה של איבי יום יום, שעה שעה.

במשך כל חייה הקפידה איבי למלא את צוואת האם, ושמרה על אחותה האהובה אליזבת. "תמיד קפצתי קדימה לקבל את הצלפות השוט במקום אחותי", היא מספרת. איבי ואחותה ניצלו מהתופת האכזרית והנוראית שכללה עינויים, מכות וצעדות מוות עד לשחרור על ידי בעלות הברית.

לאחר המלחמה שבה איבי לרומניה ושם הכירה את בעלה לעתיד שמואל יעקב. הם מתחתנים ונולדים להם 3 ילדים.

איבי מספרת שיום אחד היא חזרה עם בעלה למקום מגוריה טרם המלחמה. ולפתע היא רואה אצל שכנתה עלי ומכתש שהיו שייכים להוריה. "הכלים האלו המשמשים לטחינת אוכל עברו מדור לדור במשך עשרות שנים עד שהגיעו לאמי", מספרת איבי.

בהכנות למלחמת העולם השנייה, החרים הממשל כלי ברונזה ונחושת מהתושבים, כדי להתיכם לצורך יצור פגזי תחמושת. "הורי הטמינו את העלי והמכתש באדמה כדי שיישאר לדורות הבאים", היא מספרת.

"החזירי לי זה את הכלים שלי, איך זה הגיע אלייך?", בדמעות חונקות פנתה איבי לשכנתה לשעבר שרק לאחר איומים של שמואל השיבה את המזכרת היקרה.

בשנת 1963, לאחר קבלת האישורים מהשלטון הרומני, עולה משפחת יעקב יחד עם העלי והמכתש לארץ בהפלגה לחיפה באוניית "פגסוס". תחילה התגוררו בירושלים ולאחר כשנה עברו לכפר יונה.

איבי עבדה במוסד החינוכי "יכון" כאחראית מטבח ובמקביל התנדבה אגודה למען החייל במשך 31 שנה. "בפעילותי כמתנדבת אני מקיימת את צוואת אימי. אני מסייעת לחיילים הנלחמים ומגינים בגופם ונפשם על מנת שלא יקום עוד אויב אכזר על ישראל והעם היהודי", היא מספרת. בשנת 2008 קיבלה איבי את תואר יקיר כפר יונה על פעילותה.

איבי חיה את חייה בתחושת גאווה גדולה שהצליחה להקים משפחה לתפארת בישראל ולתרום ממיטב יכולותיה לקהילה. לאיבי יש 7 נכדים, שמונה עשר נינים ואחת עשרה חימשים.