מיכאל שושן

"כל אחד מוצא את ייעודו בחייו. אני נולדתי כדי להגן על ביטחון האנשים", כך מספר מיכאל שושן, המוכר בתור מיכה. הוא עלה ממרוקו בשנת 1952 והוא בן 10 בלבד. "עליתי עם אחי דרך עליית הנוער", הוא מספר, "הייתי ילד, המסע באונייה היה ארוך אבל לא פחדתי מדבר". כבן הבכור למשפחה בת עשרה נפשות הוא סלל את דרכו בכוחות עצמו. בתקופה בה רק שלושה ממחזור שלם של תלמידים המשיכו ללימודי התיכון, מיכה היה מביניהם. "היה בי את הדחף ללמוד, להצליח, להתקדם", הוא מספר. בצבא עשה חיל כשיצא לקורס קצינים, באותו מחזור יחד עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
"הקורס היה חוויה עוצמתית עבורי, ומצאתי בצבא משמעות רבה. תמיד הייתי בתפקידי שטח. אין מלחמה שלא הייתי בה. מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים הייתי בשירות קבע, אך גם כשהשתחררתי, התפקיד לא עזב אותי", הוא מספר. מיכה עבר לכפר יונה בשנת 1983 ומיד קיבל הצעה לכהן כמפקד לשעת חירום של המועצה. תפקיד בו כיהן למעלה מעשרים שנה. "בעת מלחמה המועצה הופכת למפקדה, ואני הייתי ראש המטה. נאלצנו להתמודד עם החלטות כבדות משקל אך ניסיוני הרב בצבא סייע לנו בכך", הוא נזכר.
אנחנו נפגשים בביתו הייחודי, עשוי עץ כשם היה בקתה מפוארת. מתקופת שירותו הצבאי כמעט ולא נשאר לו דבר. על המדים הזדכה, את הדרגות נתן לחתנו שאף הוא התקדם בסולם הדרגות עד לתא"ל ובקושי שמר על אותות אחדים. "אני לא אדם סנטימנטלי", הוא מספר. "אני לא צריך חפצים כדי לזכור. הכל טבוע בי".
יחד עם אשתו, שבטרם יצאה לפנסיה עבדה כאחות בטיפול נמרץ, הביאו לעולם שלוש בנות מהן זכה לארבעה נכדים.