"כפר יונה זו משפחה"
מיסה ארביב
כתיבה: אריאל יעקבי
צילום: אריאל יעקבי
"אני גרה בכפר יונה כבר 68 שנים, באותו הבית. את בני הבכור, רחמים, ילדתי בבית הזה ממש", כך מספרת מיסה ארביב. לראיון מצטרף בנה רחמים, כיום בן 67 הגר בסמוך לה. הוא אחד מבין שמונת ילדיה: שלושה בנים וחמש בנות.
"כולם נשארו לגור בכפר יונה. כאן הלב והשורשים שלנו", היא מספרת בגאווה. "חינכנו אותם להיות מאוחדים", היא מוסיפה. את יתר ילדיה הביאה לעולם בבית חולים בהדסה, אולם את הלידה הראשונה לא תשכח לעולם. "זו הייתה לידת בית כפי שהיה נהוג בזמנו. לא הייתה לי מיילדת או רופא כמו היום. הייתי תלויה בשכנות שלי שהגיעו לסייע לי כשכרעתי ללדת. הבית הזה עוד היה קטן וברגע התמלא בחיים. זו תחושה שאי אפשר להסביר. לא פחדתי מדבר, התרגשתי להביא חיים לעולם. בתקופה הזו להביא שמונה ילדים לא היה יוצא דופן, זה אפילו נחשב מעט", היא נזכרת.
היא עלתה מעיראק קצת אחרי שהודיעו על הקמת המדינה, אחת מעשרה אחים ואחיות. התחנה הראשונה הייתה צפת. בגיל 19 נישאה לבעלה משה, אותו הכירה עוד קודם שכן אחיו היה נשוי לאחותה. "אז היה נהוג לשדך כך", היא נזכרת. היה זה משה שהביא אותה לכפר יונה. "בתקופה הזו היו גרים באוהלים או צריפים במעברות ברחבי הארץ, אבל בכפר יונה לא הייתה מעברה אלא היו בתים קטנים, כמו מבני רכבת. זה היה נחשב שדרוג לגור כאן".
משפחת ארביב הייתה מהמשפחות הראשונות שהגיעו ליישב את כפר יונה וחיו כאן בצניעות. "באותם שנים לא היה נהוג שנשים יצאו לעבוד, ואני גידלתי את הילדים. בעלי עבד בחברת מקורות ולאחר מכן בבית אריזה. הוא תמיד מצא פרנסה ואנחנו אף פעם לא ביקשנו צדקה מאף אחד".
ביתה ציורי ועטור תמונות של כל דורות המשפחה, ועל הספה מונחות כריות עם עבודת קרושה. היא עוטפת את שיערה במטפחת בעלת עיטור דומה, ומתכוננת לקראת השבת. "עד היום אני מבשלת לכולם. בימי שלישי אני מכינה הרים של קוסקוס וכל הילדים והנכדים באים לאכול". כמו אופיה הלבבי של מיסה כך גם ביתה – פתוח בפני כולם.
השכנים מגיעים לשאול לשלומה עוד בזמן פגישתנו, והיא מספרת "ככה זה אצלנו. זו הקהילתיות של כפר יונה. כולנו משפחה אחת. שומרים אחד על השני". בחזית הבית תלויה שרשרת של דגלי ישראל ומיסה מוסיפה מסר אחרון: "אין לנו מדינה אחרת. זה מתחיל בבית שלנו – לשמור על אחדות המשפחה, ממשיך לכפר יונה – שהפכה לעיר ועדיין שמרה על הקהילתיות שלנו, וממשיך במדינה כולה. אנחנו עם אחד, לב אחד, וחשוב שכל הזמן נשמור על זה. במיוחד בתקופות האלו".
"כל ילדיי גרים בכפר יונה. כאן השורשים שלנו"