חולה על כדורגל

יש משהו עוצמתי באיצטדיון כדורגל, ויש משהו עוצמתי עוד יותר בהמון שסובב כר דשא ומריע. יצחק שום, שחקן, מאמן ובעלים. כבר במבט ראשון, לא דרך מסך אלא באדם עצמו, למדים כי יראת הכבוד לא חלפה מן העולם. אולי זה החינוך שספג בברית המועצות של אז, אולי אופי מיוחד או פשוט כל התמהיל הזה יחד – מה שבטוח, יצחק הוא אישיות.

״המנהל שלי בתיכון אמר לי לבחור – או כדורגל או ללמוד – כי אי אפשר את שניהם. בחרתי בכדורגל״, הוא אומר. ״אמא גם היא המשיכה ואמרה ׳כדורגל זה לא מקצוע׳״. שום התחיל את דרכו בקבוצת הנוער של הפועל כפר סבא. היום הוא הבעלים של הקבוצה ובדרך היה קפטן נבחרת ישראל, שיחק בשתי אולימפיאדות ובגביע עולמי, היה מאמן קבוצות גדולות בארץ ובחו״ל ועוד. בנעוריו עבד לעיתים בכמה עבודות במקביל כדי שיוכל להמשיך להגיע לאימונים. ״אין לי תואר דוקטור ופרופסור אבל הגעתי למקום שכל אדם חולם עליו״. חיוך קטן מבליח בזווית פיו, כזה ששמור לאירועים מיוחדים.

יצחק נולד בשנת 1948 למרים ומוריס שום, בקישינב שבברית המועצות דאז. ״לא מיד נתנו לנו להגיע לישראל. בגלל שאבא פולני קיבלנו אישור להגר לפולין, וכעבור שנתיים, ב־1959 עלינו ארצה. העלייה לא הייתה קלה. גרנו בקריית שמונה ואבי עבד בכפר סבא. אחרי שנה עברנו לכפר סבא לשיכון עלייה, אימא הייתה קופאית בסופרמרקט ומנקה בשני בתי קולנוע בכפר סבא, אבא עבד במפעל לשטיחים. הם עבדו קשה מאוד בשביל לפרנס את המשפחה״.

״שחקן טוב,״ הוא אומר ומדגים בהצבעה, "זה ראש, לב, רגליים – מי שיודע איך להשתמש נכון בשלושתם, יצליח. אני לא בודק כמה הברקת בכל משחק, גם לי היו משחקים גרועים. אני בודק בעיקר מי רץ, ודווקא באימונים״, הוא מסביר. יצחק נשבה בקסם הכדור מגיל צעיר וכישרונו בלט. ״כדורגל זה החיים שלי מאז שאני נער. אבי שיחק עוד ברוסיה, והיה משחק איתי ולוקח אותי לאימונים״. ב־1960 התקבל לנבחרת הנוער, וב־1965 עלה לנבחרת הבוגרים והתמנה לקפטן. ״שיחקתי בקבוצה ועבדתי בשלוש-ארבע עבודות ביום כדי להגיע למשהו. בסוף זה השתלם, כל הקריירה שלי הייתה בהפועל כפר סבא״.

יצחק מאמין בכוח של כדורגל לעשות טוב. ״כדורגל הוא מסגרת חינוכית שנותנת ביטחון לחיים. ילד שנמצא במסגרת של קבוצת כדורגל לא מגיע לסמים ולמקומות לא טובים״. הכדורגל זורם במשפחה בדם, ועבר הלאה גם לנכדיו. בתור הבעלים של הקבוצה, הוא שמח על כל ילד וילד שמצטרף ומתמיד, ורואה בהם את עצמו הצעיר. ״אני תמיד חושב על טובתם של הילדים, כדי לתת להם מה שלי לא היה כילד. נמשיך לתרום לקהילה ולילדי כפר סבא, כמה שרק אפשר. בסופו של דבר בשביל זה אנחנו פועלים״.