אחות מלידה

ביתה המטופח של רחל קוזליק מעוטר כולו בחפצים בצבעי אדום, שחור ולבן, הצבעים האהובים עליה. הבניין קטן ואינטימי אך מיועד לפינוי בינוי והמחשבה על עזיבה מזמינה אנחה בלתי נשמעת.

רחל נולדה באוסטריה בשנת 1947 וגדלה בפולין. בשנת 1958 עלתה המשפחה לארץ והגיעה לשכונת מצקין בכפר סבא שם התגוררו בשיכוני אזבסטונים, עם שירותי חור בחוץ ובישולים על פרימוס. החיים בארץ היו מאוד קשים למשפחה ורחל הילדה נשלחה לקיבוץ נגבה בדרום, במסגרת ״עליית הנוער״, ושם גדלה. בקיבוץ זכתה למשפחה מאמצת נהדרת והחיים האירו לה פנים.

בשובה לכפר סבא התגוררה המשפחה בשיכון עלייה ושם הכירה את יונתן ז״ל. הוריו היו הבעלים של אולמי ״בריתות״ בבית היולדות ברחוב גלר ויונתן המשיך את העסק והפך אותו ל״קייטרינג יונתן״, קייטרינג ברמה גבוהה שהיה שם דבר בעיר וכל מי שהכיר אותו מתגעגע לקרפלך שלו. השניים התחתנו, גידלו ביחד ארבעה ילדים ו־13 נכדים ותכננו תוכניות לחיים שאחרי הפנסיה, אבל אחרי 44 שנים נהדרות ביחד, יונתן נפטר. ״שאלתי את עצמי מה אני עושה. זה היה בום. פתאום באמצע החיים אני לבד. לאט לאט המצב נרגע, הלכתי לחוג חריזה וזה עשה לי טוב״. רחל החלה לחרוז והעיסוק החדש מילא את ליבה בחדווה ואת ביתה בכלי עבודה, חרוזים ושלל מחרוזות מרשימות מעשה ידיה. אבל נראה כי התחביב האמיתי היה ונשאר המקצוע שלה.

עוד כילדה קטנה ידעה רחל שהיא רוצה להיות אחות. כשבגרה למדה בבית ספר לאחיות בבאר שבע ועשתה שירות לאומי כאחות ביישוב ספר בעמק בית שאן. בכפר סבא החלה לעבוד בקופת החולים קפלן כאחות טיפת חלב, אבל היא מעולם לא הייתה רק אחות טיפת חלב. רחל גידלה דורות של אימהות, ובחלוף השנים הילדים שטיפלה בהם הולידו תינוקות והיא הפכה למעין סבתא גם עבורם.

אחרי הרבה שנים חיפשה שינוי ועלתה למרפאת המבוגרים בקומה השנייה. גם כאן לא שימשה כאחות בלבד, אלא הפכה כתובת לבעיותיהם ומצוקותיהם של תושבי השכונה – קשישים וקשישות, ותיקים ואתיופים, כולם מצאו אצל רחל בית חם והיא מצידה אהבה את העבודה שלה מאוד.

לאחר 47 שנים במרפאת קפלן, פרשה לפנסיה, אך לא בשביל לשבת בבית. תוכלו למצוא אותה היום במרפאה ברחוב נחשון ובמרפאת ״בית בכפר הדרים״, פוגשת את הדיירים, מאזינה לסיפוריהם ויוצאת מאושרת. נוסף על כך, מעל עשרים שנים היא מתנדבת בדיור מוגן לעולים חדשים לשם היא מגיעה לעשות בדיקות דם ולהביאן למרפאה, וכל ביקור שלה הוא אור בעיניים, מפגש מרגש ומשמח של חיבוקים ונישוקים. לא פלא, אם כך, שקיבלה את תואר אשת המופת של ״ליונס״ ושהיא זוכה לאהבה רבה.

״אני אוזן קשבת, הכותל המערבי, הכול מספרים לי ומה שאני יכולה לעזור אני עוזרת. הדיירים
אומרים שכאשר רואים אותי נהיים בריאים. לפעמים שיחה ומילה טובה יותר טובות מכדור יקר.
אני יוצאת מהדיור המוגן עם המון סיפוק. כי מה צריך אדם? תשומת לב, מילה טובה וליטוף, זה
מה שעושה טוב״.