״חשוב להודות על מה שיש״

יהודית בקרמן נולדה בשנת 1931 בירושלים, ושנות ילדותה ונעוריה קשורים בהיסטוריה של העיר. בתחילה גרה משפחתה – הוריה, אח ושלוש אחיותיה – בשכונת בית ישראל הגובלת בשיח' ג'ראח'. בעקבות הקרבות בעיר נאלצה המשפחה לעבור ליפה נוף. במהלך המלחמה היה קושי רב. יהודית זוכרת את השיירות שעברו וחילקו אוכל, את החביתה שהכינו מאבקת ביצים, ואת קרוב משפחתה שהשתתף בשיירות המזון ודאג להביא להם אוכל במיוחד. במלחמת השחרור עמדה יהודית בביצורים, מילאה שקי חול ועסקה בקשרות בין קבוצות חיילים בעיר. בהיותה בת 17, היא איבדה את אימה, אשר נקברה באופן ארעי בשל המלחמה המתחוללת. מות אימה השאיר בה צלקת עמוקה, שטשטשה את זיכרונות ילדותה.
יהודית למדה בבית הספר בעל האופי האנגלי "אוולינה דה רוטשילד", בית הספר העברי הראשון לבנות דתיות. בשנה השישית ללימודים עברה לסמינר, סיימה לימודי הוראה ונשלחה להיות מורה בקיבוץ בארות יצחק, שם הכירה את בעלה יוסף בקרמן. השניים נישאו ב־1952, ובשנת 1956 עברו ליישוב ניר עציון. עקב הצורך במורות לאנגלית, ובעקבות הניסיון שלה כמורה, התחילה לעבוד כמורה בבית הספר הממלכתי דתי ביישוב.
בגיל מאוחר יותר עבדה בבית המלון ביישוב. במהלך תקופה זו איבדה יהודית את בתה לאחר מאבק במחלת הסרטן. לצד השבר, יהודית מתעקשת לאסוף את כוחותיה ולהביא אור ושמחה לביתה ולמשפחתה.
כיום יהודית אוהבת לקרוא ולצרוך תרבות, וכפי שעשתה במהלך כל שנותיה בניר עציון משתתפת בוועדות שונות למען רווחת התושבים. היא התברכה בארבעה ילדים, 17 נכדים ו־44 נינים – משפחה ענפה שעוטפת אותה בחום ואהבה. ״חשוב להעריך את מה שיש בחלקך בכל יום ויום, ותמיד לדעת להודות על הטוב״, היא מסכמת.