דרישת שלום

במושב בן זכאי, היכן שישנם היום בתים עם חצרות רחבות ומשפחות שנהנות מהפסטורליות של המושב, התגורר פעם שלום עם משפחתו בפחונים. שלום עטיה הוא בן למשפחת מייסדים של מושב בן זכאי, מושב שהוקם ע"י יהודים יוצאי לוב לאחר קום המדינה. הוא עלה ארצה בשנת 1950 בהיותו בן שש עשרה, עם שני הוריו ושישה אחים ואחיות.שלום התחנך בלוב בבי"ס דובר איטלקית בהובלת כומר. בארץ הוא רכש את השפה העברית וכן את עבודת החקלאות, שהייתה מקור הפרנסה העיקרי של המושב. משפחת עטיה התפרנסה מגידול פרות, והחזיקה ברפת של המושב בה עבדו כל בני המשפחה. הם סיפקו חלב למחלבה של המושב ולכל תושבי בן זכאי.
שלום הצעיר התגייס לחטיבת גבעתי ושובץ כמשגיח כשרות, תפקיד שהתאים לו ככפפה ליד כאדם שומר מסורת. אך צה"ל לא היה המקום המתאים למשגיח מדוקדק כמו שלום, והיסודיות שלו בדיני הכשרות הובילה אותו בסופו של דבר לשרת כשק"מיסט.
במהלך חייו עבד שלום ברפת המשפחתית, שנסגרה לפני כארבעים שנה, ולאחר מכן ביקב בראשון לציון עד הפרישה. אך ללא ספק התפקיד המשמעותי ביותר שלו היה חברות בוועד היישוב, כולל כהונה כיושב ראש הוועד. "היה לו קשר טוב מאוד עם כל התושבים", מספרת אבלין אשתו, "בכל פעם שראו אותו כולם היו מתקבצים סביבו. הוא עזר לכולם".
אבלין עטיה עלתה לארץ מטוניס בשנת 1955, והתיישבה עם משפחתה בעפולה. את שלום הכירה דרך קרובי משפחה. הוא חיזר אחריה עם מתנות ופינוקים, היא הוקסמה ממנו, והם נישאו בשנת 1960. המעבר של אבלין לבן זכאי לא היה פשוט, אבל היא הקיפה את עצמה במשפחה של שלום. "עשיתי אותה למשפחה שלי", היא אומרת.
שלום ואבלין גידלו בגאווה שבעה ילדים. אחת מבנותיהם נפטרה והותירה אחריה שתי בנות, שגדלות היום באהבה אצל סבא שלום וסבתא אבלין. את האהבה לחיי הקהילה הם הורישו לילדיהם, שחיים גם הם במושבים בארץ, שלושה מהם בבן זכאי. המשפחה מאוד יקרה לשלום ולאשתו, והתרגשות מיוחדת נרשמת כאשר אחד הילדים או הנכדים מתגייס. למשפחת עטיה יש כבר נציגות נרחבת בצה"ל - במג"ב, בסייבר, בקצונה ועוד.
לאורך חייו גילה שלום אופי חזק, שלא נשבר אל מול קושי. "הוא מעולם לא וויתר בקלות, על שום דבר" מעידה אבלין, תכונה חשובה בהחלט למי שכיהן כנבחר ציבור. היום, ממרום גילו וכשעשייה ענפה מאחוריו, שלום יכול להתרווח בביתו ולהתמסר לתחביב הצביעה האהוב עליו. הוא ממשיך להקפיד על אורח חיים דתי, ומתפלל כל יום.
כיושב ראש וועד היישוב זכה שלום לתרום לקהילה, יחד עם תמיכתה של אבלין שהייתה ועודנה עזר כנגדו. היו לו תכניות רבות שלא הספיק ליישם, כמו בניית בית אבות והקמת אזור תעשייה, אך הוא מאמין בדור הבא שיפתח את המושב ויממש את מלוא הפוטנציאל שבו.