ריקוד החיים של נפתלי

אם תרצו מודל לאדם ששילב לימודים ועבודה לאורך כל חייו, אז הרי לכם אחד שראוי להערצה – נפתלי גלבוע. הוא נולד במוסול שבעירק, בשנת 1938. בהיותו בכיתה ה' אביו, כדורי, חלה בסרטן והוא התגייס לעזור בחנות הבדים המשפחתית עם דודו בכדי לעזור בפרנסת המשפחה. מהר נתגלה בו חוש המסחר ויכולת המכירה. בשנת 1951 עלה לישראל עם אימו - צדיקה, סבתו - חסינה ו-5 אחיו ואחיותיו. לאחר שבוע של קליטה בשער העלייה עברו למעברת קיבוץ עין שמר שם עבד עם אחותו, מרים, בשדות החקלאות של ה"אחים שאנטל". השכר ליום עבודה היה לירה אחת, בעזרתה קנה מזון למשפחתו.
לאחר שנה בעודם מחפשים מקום קבע, סיפר אחד מתושבי המעברה כי יש מקום, צפונה לתל אביב, על כביש החוף, בו יש אזור תעשייה, פרדסים, חקלאות ועבודה. למקום קראו הרצליה. נפתלי שמע "עבודה" ומיד ביקש לעבור למעברת הרצליה. בעודו מסייר במעברת גליל ים נפעם מהבדונים ופחונים נוצצים בהם היה חשמל, והחליט זה המקום!
"כולם רוצים לעבוד במכונאות", פסק אבא קמינסקי בלשכת התעסוקה לנערים, "אך אשמח להציע לך עבודה בנגרייה". וכך, מערבה לכביש החוף בנגרייה של אברהם דולינר למד נפתלי לייצר קלמרים מעץ. דוגמת הקלמר נמצאת עד היום בבית ראשונים. במקביל הוא החל ללמוד במסגרת "זרם העובדים", בה עובדים ביום ולומדים בערב בביה"ס ברנר עם המנהל והמורה הדגול - נפתלי נאור. בנוסף היה רוקד בלהקת ריקודי עם בביה"ס ברנר, במסגרתה הופיעו באירועי יום העצמאות בגן בן שפר וגן וריזלנד.
לאחר אימונים בגדנ"ע התגייס בשנת 1955 לשריון. מבצע קדש תפס אותו מיד לאחר סיום הקורס כטנקיסט. הוא שירת כלוחם מצטיין בשריון ולחם בכל מלחמות ישראל. הוא משתף כי במהלך הלחימה בששת הימים בעזה גילה שכל הטנק שלו מלא בפגזי מרגמה ובאומץ המשיך להילחם אחרי שמפקדו נפצע בקרב. עם שחרורו מהצבא, חברו, ישראל חן, ביקש ממנו: "חייבים להפעיל את צעירי הרצליה המשועממים". נפתלי פנה להסתדרות בבקשה להקצות בבית ההסתדרות אולם קטן, פטיפון ותקליטים בעבור הנוער. בקשתו אושרה עם הבטחה שישמרו על ניקיון וסדר באולם. כך פרסמו בהרצליה ריקודי עם וריקודים סלונים, הרצאות ופעילויות לצעירי הרצליה. "הבחורים הצעירים נדרשו לשלם דמי כניסה והבחורות נכנסו חינם" הוא נזכר. מי ששמע על הפעילות החברתית והתרבותית שתפסה תאוצה היה השר משה דיין, שמיהר לבקר במועדון. נפתלי פגש אותו והציג בפניו את פעילות המועדון ואף קיבל תעודת הוקרה מראש העיר דאז.
במקביל לעשייתו למען הקהילה הוא עבד בנגריית קואופרטיב העץ ובערבים למד בביה"ס אורט הטכנולוגי תכנון בניין. אט אט הפך לקבלן בניין "תרם לבניין הארץ" ונודע בפרויקטים עבור העיר הרצליה: בית יגור, הרחבת כיתות בביה"ס הנדיב ושיפוץ בתי ספר וגנים. כיום נפתלי נשוי לז'נט אב וסב גאה לילדים נכדים ונין. לדור הצעיר הוא משתף מניסיון חייו: "אם לא לומדים, לא מתקדמים בחיים. אין דבר חשוב יותר מללמוד מקצוע שיאפשר לך להתפרנס בכבוד ולא להיות תלוי באיש".