סיפורו של צייר

"התחלתי לצייר עוד כשלמדתי בחיידר, כילד בעיירה ואשקאוץ, אז רומניה. הייתי משרבט על ספרי הקודש והלימוד ומיד הייתי נענש על כך ע"י הרבי ואשתו, ומקבל פחות אוכל מיתר התלמידים", כך פותח שלמה שוורץ את סיפורו כשהחיוך הכל־כך אופייני לו על פניו, וממשיך, "למרות זאת המשכתי לצייר ולא הפסקתי עד היום".

שלמה נולד בשנת 1933. כשהיה בן שמונה הוגלתה משפחתו לגטו מוגילב בטרנסניסטריה. אביו גויס זמן קצר לאחר מכן לצבא הרוסי ומאז שלמה לא ראה אותו עוד. "מה שנשאר לי מאבא ז"ל זה הכינור שלו״, הוא אומר. המקום כונה בשם "ממלכת המוות", עשרות אלפי יהודים נרצחו בו ע"י הנאצים ועוזריהם. "גם שם, בתנאי מחיה לא אנושיים, לא ויתרתי על האהבה הגדולה שלי, הציור. בכל פעם שמצאתי קצת פחם, הייתי מצייר על אבנים וקירות. למעשה יצרתי גרפיטי, רק שלא קראו לזה אז כך".

בתום מלחמת העולם השנייה אזור מגוריהם נכבש שוב, ע"י הצבא האדום. ברוסיה התרשמו מכישרונו וביקשו לשלוח אותו לאקדמיה במוסקבה. ״מזל שאימא שלי התערבה ולא נתנה לי לנסוע", הוא נזכר. ״כשהשטח חזר לידי הרומנים, יחד עם אימא הגענו לפרבר בבוקרשט בדרך לישראל. שם נשלחתי ללמוד ציור בעיר בוקרשט, אבל חזרתי למשפחתי כדי לעלות לישראל".

את המסע לארץ החל בשנת 1947, יחד עם 15 אלף עולים מרומניה ומבולגריה, באוניות "פאן יורק״ ו״פאן קרסנט״ – ״עצמאות״ ו״קיבוץ גלויות״ – אולם כל נוסעי האוניות גורשו ע"י הבריטים לקפריסין. גם שם מצא שלמה מפלט בציור: "במחנה מצאתי מבנה עגול ורעוע עשוי פח. נכנסתי פנימה והיה שם האמן הגדול זאב בן צבי, שנשלח מהארץ ללמד ציור ואומנות. הצטרפתי לקבוצה והפכתי חלק מהם. למדתי ציור ופיסול לצד לימודי עברית, וכעבור שמונה חודשים עליתי ארצה".

כשהגיע לארץ בגיל 15, החל ללמוד אצל הצייר אהרון אבני, לימים המייסד של מכון אבני. הוא עבד ביום ובערב נסע לסטודיו של אבני בשני אוטובוסים, והמשיך ללמוד גם כשהחל שירות צבאי בחיל המודיעין. במשך 11 שנה עבד בחדר המלחמה באג״ם מבצעים של המטכ״ל, בשרטוט מפות ותוכניות מלחמה, בשילוב עם לימודי קרטוגרפיה.

עם השנים הציג בתערוכות בכל רחבי העולם, וביצירותיו הביא לידי ביטוי את החוויות הקשות שחווה כילד בתקופת השואה: "בערים רבות בגרמניה, באו אליי גרמנים שביקרו בתערוכה שלי וביקשו בבכי סליחה על מה שעשו בני עמם לעמנו. כמה מהם אף היו חברי נוער היטלר", הוא מספר. שלמה זכה בפרסים רבים בכל העולם על יצירותיו, שחלקן מוצגות היום במוזיאון יד ושם. בהרצליה יזם יחד עם חברים את ארגון אומני הרצליה שקיים עד היום, ואשר חבריו הקימו את גלריית האומנות של הרצליה. במהלך השנים קיבל את התואר נשיא הכבוד של הארגון.
לשלמה וטובה שוורץ שני ילדים, חמש נכדות ושתי נינות. בימים אלה יש להם מסר מאחד לעם: "אין לנו ארץ אחרת. תשמרו עליה כדי שהמחיר שהדור שלנו שילם בגוף ובנפש, במשך כל כך הרבה שנים, לא יהיה לשווא".