מסעות בדמיון

שורשיו של דוד נטועים עמוק בהרצליה, בה נולד וחי עד היום, נשוי לזהבה אשתו, אב לשני בנים, משה ורן, וסבא גאה לשלושת נכדיו, עידו, עירד ורז.

על שורשיו מספר: ״סבא משה ברגהולץ עלה מפולין להרצליה בשנת 1925, אני נינו הראשון. סבא יצחק ברגהולץ, בנו, עלה מפולין להרצליה בשנת 1929. סבים אלה באמונתם הדתית היו חרדים, עסקו בתורה ובעבודה כל ימי חייהם. הם הביאו צאצאים ששייכים למשפחתי המורחבת, אשר היו מבוני הרצליה ועסקו גם בענייני ציבור״. בני המשפחה מהראשונים בהרצליה, וכן חלק מצאצאיהם שהלכו לעולמם, קבורים בבית העלמין הראשון בהרצליה.


דוד נולד בשנת 1935. הוריו, ישראל ומאשה, עלו מפולין להרצליה בשנת 1933, השתקעו בה וילדו את ילדיהם דוד ודליה. דוד למד בבית הספר העממי הראשון שהוקם בהרצליה, ברחוב הנדיב פינת סוקולוב. לימים שימש הבניין למועצת המושבה, לאחר מכן למועצת העיר, וכיום פועל בו מוזיאון הרצליה. לדבריו ילדותו בהרצליה הייתה מאושרת, על אף שגר עם הוריו ואחותו בבניין שחולק בין שלוש משפחות. כל משפחה קיבלה שני חדרים בלבד והשירותים היו משותפים לכולם. בנוסף מקלחת אחת משותפת הייתה בצריף עץ סמוך לבניין. דוד מתאר כי הרחיצה לבד בצריף הייתה חוויה מענגת.

״בכל תקופת מלחמת העולם השנייה אבי דאג לגורל משפחתו בת תשע הנפשות. לקראת סוף המלחמה קיבל מכתב ראשון מאחיו אברהם, שבישר שכל המשפחה נכחדה בשואה ומקום קבורתם לא נודע. אחיו ניצל, עלה ארצה והשתקע בהרצליה עם משפחתו. בשנתיים הראשונות הוא ומשפחתו גרו בדירתנו הצנועה״.

אביו, ישראל, היה אדם חרוץ ומסור למשפחתו, וכדי להתפרנס הקים לול עופות גדול על שטח אדמה שרכש בהרצליה. ״בעבודות הללו עסקו אימי ואבי יחד, ושיווק הביצים נעשה באמצעות האגודה החקלאית ׳אגרא׳ בה אבי היה חבר״. באותו שטח ממש בנה דוד את ביתו לו ולמשפחתו. בנוסף עסק אביו גם בחלוקת נפט לתושבי הרצליה, כפר שמריהו, ורשפון.

דויד לוקח אותי בדמיון למסעות עם אביו, שאליהם התלווה כדי לסייע לחצות עם העגלה והסוס, בחורף, את ה״באסה״ – ביצה בערבית, כך קראו לה ערביי הסביבה. אני טועמת את אבק הדרכים ומריחה את ריח הפטרול דרך המילים שלו. בשעות הרבות שהתלווה לאביו בעבודתו בהרצליה וסביבתה, נחשף גם לטבע המרשים. ״הרצליה בשנות ילדותי הייתה מושבה קטנה, שסובבים אותה שטחי חקלאות ירוקים, פרדסים ושדות לגידולי ירקות שונים ותותים, וכמו כן שטחים גדולים מוצפים במים, גדלו שם נרקיסים, רקפות ופרחי בר שונים, ועופות מים חנו שם בתקופת החורף״. בשעות הרבות שהתלווה לאביו התבונן ופיתח סבלנות, רגישות ואהבה לטבע. אלה באות לידי ביטוי בצילומיו הנהדרים. ״אל תכתבי צלם אלא חובב צילום״, הוא אומר לי בצניעותו.

בחרתי לצלם את דוד בחדר עבודתו הצנוע, על הספה, חובק את תמונת השורשים שלו שמספרת את סיפור חייו, ומעליו שתי תמונות שצילם: האחת תמונה מיפן של בית מרחץ קיסרי בן מאות שנים, והשנייה של זוג ברווזים צבעוניים בטקס חיזור, תמונה אשר צולמה בפארק הרצליה המקסים, הממוקם במקום שבו עמדה ה״באסה״, ומהווה בחלקו כמיניאטורה שלה. הרגשתי זכות גדולה לתעד את סיפורו ולנצור את הערכים המזוהים עימו: צניעות, רגישות ושורשיות.