ילדת הפרחים

כשהגעתי לתעד את לאה אונגר, פגשתי באישה יפה מבחוץ ועוד יותר מבפנים, שסיפור חייה יכול לפרנס כמה וכמה טלנובלות. כבר בשיחתנו לתיאום המפגש שמעתי מעברו השני של הקו אישה דעתנית, אנרגטית, רהוטה, מדויקת ועם לו"ז די צפוף.


לאה נולדה בשנת 1937 בהרצליה, להורים שהיו לה מודל והשראה. אביה כיהן כסגן ראש העיר הרצליה במשך כארבעים שנים. גם לאחר שפרש לגמלאות רוח ההתנדבות פעמה בו עד ימיו האחרונים, והוא אף זכה בתואר "יקיר העיר" הרצליה. אימה גיורת מגרמניה, אישה חזקה ושמחה, שוחרת תרבות ואומנות, אשר עזבה את משפחתה, עמה ומולדתה, עלתה ארצה בעקבות האהבה ונחשבה פטריוטית גדולה.


לאה מתארת את ילדותה בהרצליה כילדות נהדרת שאין דומה לה. "הייתי ילדה מנומשת ופראית, ילדת פרחים שהסתובבה בפרדסים וקטפה נרקיסים", היא משתפת. בתום לימודי התיכון התגייסה לצבא ושירתה בלשכת הרמטכ"ל כקצרנית ולאחר מכן כמזכירה של מפקד מחנה מטכ"ל.


מאז ומתמיד הייתה לה אהבה גדולה לקולנוע, וכשהוקמו אולפני ההסרטה בהרצליה היא השתלבה כעורכת "יומני כרמל" המיתולוגיים. עם תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל חלה ירידה בשוק הסרטים ולאה החלה לעבוד בענף המלונאות. היא התחילה בתור סגנית מנהלת המרכזייה ברשת שרתון והגיעה לתפקיד מנהלת קשרי לקוחות של הרשת.


לאה היא אם לארבעה, בת ושלושה בנים, סבתא לשבעה נכדים וסבתא רבתא לחמישה נינים. היא שכלה שניים מבניה בנסיבות טראגיות: דודו נהרג בפעילות משטרתית מבצעית ביריחו, ועמית, שנפטר בשנת 2024, סבל משיתוק מוחין והיה אחד הפעילים הבולטים ב"בית הגלגלים". "בני דודו הספיק להתחתן ולהביא חיים לעולם, ועמית נגאל מייסוריו", היא אומרת בנימה מפויסת השמורה לאופטימיים ביותר.


כשדודו נפטר, רופא המשפחה הגיע לנחם את האבלים ואמר ללאה בהחלטיות: "מיד בתום ימי השבעה, את לא נשארת בבית אף לא יום אחד אלא באה להתנדב אצלנו במרפאה". וכך היה, מיד בתום ימי השבעה הגיעה לאה אל מרפאת הכללית סניף "הרצליה דרום" הסמוך לביתה, ומתחילת שנת 2003 היא מתנדבת בסניף. לאה מסייעת לכל מטופל הזקוק לעזרה. הניסיון הרב שצברה בעבודתה מסייע לה לטפל באנשים בחן, בנחת וביעילות, לשביעות רצונם. "ההתנדבות מסיחה את דעתי מסוגיות מעציבות, רוח הנתינה ממלאת אותי". היא תמיד סבלנית, רגישה וקשובה למצוקה של המטופלים. "אני חשה סיפוק עצום כשאני מצליחה לסייע ולפתור בעיות", היא משתפת. זו אחת הסיבות שלאה מצולמת במשרד האחיות במרפאת הסניף, שבה היא מתנדבת מעל עשרים שנים, תמיד עם חיוך על הפנים.


העובדה שגידלה ילד עם נכות קשה העצימה את כישוריה הטיפוליים והרחיבה את יכולת ההכלה שלה. האובדן שחוותה בחייה לימד אותה פרופורציות מהן. המסרים שהיא מבקשת להעביר: “צריך להסתכל תמיד על חציה המלא של הכוס. אהבה היא התרופה והתשובה לכול. אהבה מביאה נחת, רוגע, שלווה ושלום".


לאה היא אישה אמיצה ואופטימית החיה חיים מלאי משמעות, עשייה, חוויות והרפתקאות.