הבית השני של מוטי

במעון לבצלר בהרצליה, המיועד לאנשים עם מוגבלות שכלית, כשאומרים ״יבוא שוטר״ – יש טעם של חגיגה ועוגת יום הולדת באוויר. הסיבה לכך היא מסורת של חגיגות יום הולדת לחוסים במעון יחד עם שוטרי תחנת גלילות. האנקדוטה הזו מתארת מטרה ברורה: חיבור הקהילה לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית החיים בה, וקירוב לבבות. במטרה זו השקיע מוטי ארבל, לשעבר מנהל המעון, חלק ניכר מזמנו.
מוטי נולד בחורף 1947, ובגיל 10 עלה לארץ מפולין ישירות למעברה במגדל העמק. בהיותו עולה חדש וילד לשורדי שואה, שאף להשתלב במהירות בארץ החדשה, ללמוד את השפה ובעיקר להיות חזק – פיזית ונפשית. האהבה לספורט עזרה לנער הצעיר לרכוש כל זאת. בכתה ט' עבר לפנימייה החקלאית בנהלל, שם למד, עבד בחקלאות והמשיך להתפתח בתחום הספורט. מוטי מגדיר את התקופה הזו כתקופה היפה בחייו, אשר עיצבה את האיש שהינו היום, ועד היום הוא שומר על קשר חם ורצוף עם חבריו ללימודים. בגיל 18 החל ללמוד בווינגייט, שם פגש במסיבת ריקודים את אלינוער, אשת חיקו שעימה הקים משפחה לתפארת עם 4 ילדים, ו־15 נכדים.
לאחר לימודיו בוינגייט התגייס לצה"ל ולחם במלחמות ישראל. התגייס לשירות הביטחון, וחי מספר שנים עם משפחתו בחו"ל בשליחות המדינה, אך לא ויתר על שירות מילואים. בגיל 33 החל לנהל את מעון לבצלר, מוסד הרצלייני ותיק ומוכר, המשמש בית למבוגרים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית. לבצלר היה עבור מוטי בית שני במשך 34 שנים. כשהוא מדבר על המקום עיניו מאירות והוא זורח – ניכר כי המקום, הדיירים והעובדים, יקרים לו עד מאוד.
במהלך השנים יזם והוביל שינויים רבים ומשמעותיים שנעשו במעון, ובעיקר השקיע בשינוי היחס של הסביבה לחוסים. מוטי, עודד פרוייקטים משותפים, עם תלמידי בתי הספר השונים חניכי תנועות הנוער, סטודנטים, יחידות צבא, חיילים ועוד. בכולם לימד והסביר כי אין צורך לפחד ממוגבלות שכלית התפתחותית – ההפך הוא הנכון, מדובר באנשים חמים, שמחים וצמאים לתקשורת. מוטי השכיל לחבר את הקהילה למעון, ויצר שיתופי פעולה רבים עם גורמים עירוניים, ממשלתיים ופרטיים, הוא הקים מערך מתנדבים המקיימים קשר קבוע עם הדיירים. בנוסף היה מהיוזמים להקמת עמותת "חוג ידידי מעון לבצלר", התורמת ציוד ומשאבים למעון ומאפשרת למשפחות החוסים להיות מעורבות בפעילות. פעולותיו שיפרו באופן משמעותי את רווחת החוסים, העלו על סדר היום שמירה על כבודם ופרטיותם, כמו גם הכנה ומעבר למגורי זוגות בקהילה והיערכות לטיפול באוכלוסיית החוסים המזדקנת. על תרומתו ,הייחודית , קרוב המעון לקהילה העניקה עירית הרצליה למוטי את התואר "יקיר העיר".
עם פרישתו לגמלאות, מוטי המשיך במרץ לתרום מניסיונו הרב והקים מעון בשיתוף הרב פירר, במטרה לתת מענה לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית בחברה החרדית. כיום הוא ממשיך להתנדב במסגרות שונות, ולא נטש את אהבתו לספורט ולרכיבה על האופנוע, שכה מזוהה עימו.