"צריך לחפש את הטוב"

"צריך לחיות את החיים, כמה שאפשר, להיות מאושרים ממה שיש ולחפש את הטוב", מספר לי בחיוך גרשון גרשוני. המזל ביקר ועזב את גרשון בחייו לסירוגין, אבל הגישה נותרה כשהייתה. חיוביות זה שם המשחק.

גרשון בן 83, נולד בהרצליה, בימים שעוד הייתה מושבה. "בילדותי בהרצליה כולם הכירו את כולם", הוא נזכר ומספר לי מזיכרונותיו. "כל החברים שלי הם חברי ילדות, נולדנו ביחד. שמונים ומשהו שנה אנחנו נפגשים כל הזמן". הם 'גנבו' פירות מהפרדסים יחד וגם התגייסו לצבא ביחד. "יש לי חברים שהמספרים האישיים שלנו הם עוקבים, אחד אחרי השני". את שירותו הסדיר העביר גרשון בחיל האוויר, ובשריון במילואים. הוא השתתף במלחמות ישראל. במלחמת יום הכיפורים שירת ביחידת החימוש. "הייתה מלחמה קשה מאוד. הרבה קיבלו הלם קרב, נהרגו חברים ולא היה קל. היחידה שלי נשארה במערכה מיום כיפור ועד שבועות אחריה כדי לתקן את הרכבים ואת הציוד, בעוד ששאר הגדוד השתחרר. זה היה קשה מאוד".
גם בסיפור הזה, גרשון לא מתייחס לקושי שלו עצמו "אשתי, שושנה ז"ל, הייתה לבד עם שני ילדים, זה לא היה פשוט", הוא משתף. בין המלחמות, נולדו להם שני בנים. את אשתו איבד בשל מחלת הסרטן, אך מצא אהבה חדשה, "איתה אני חי עד עכשיו". לפני כשנתיים לקתה לייקה בדמנציה קשה, וכרגע היא שוהה במוסד. "היו לנו חיים טובים, 30 שנה ביחד היינו, טיילנו בארץ ובעולם, ובילינו עם הילדים והנכדים" הוא מספר.

היום גרשון פנסיונר, אחרי שנים של עבודה במפעל בתע"ש ובחברה פרטית לקופסאות פח. הוא חבר בעמותה להיסטוריה צבאית, ומתנדב במוזיאון הראשונים "כדי לשמר את המורשת של הרצליה. הייתי עוזר להם לזהות תמונות שמגיעות, לזהות אם אני מכיר מקומות או אנשים". העשייה למען הזולת ועזרה לאחר אפיינו את דמותו של גרשון בכל חייו. " כשצריך עזרה, היו יודעים לפנות אליי, תמיד הייתי עוזר".

גרשון העביר לי סיור מודרך בכל רחבי הרצליה: מהים ועד מרכז העיר – או אז המושבה, בין בניינים, מוזאונים, ורחובות עמוסים – או אז ביצות, חולות ופרדסים נהדרים. גרשון צועד במרץ בנעלי הספורט, מדלג בין סלעים, עובר כבישים וצמתים. ואני? אני עוקבת אחריו, מנסה לעמוד בקצב, לשמוע מסיפוריו ולדמיין את המראות שהיו אז. מה שהכי הדהים אותי, הייתה ההבנה שלמרות השינויים, הרבה בהרצליה נשמר. בסוף המסע שלנו, הופתעתי לגלות שהחורשה בה נהגו חברי הנוער העובד והלומד לבלות במחנות היא אותה חורשה מילדותי שלי, בה נהגתי לטייל עם סבתי תושבת הרצליה ותיקה. מעבר לזיכרון הנוסטלגי שהמקום העלה לשנינו, התברר ששנינו למדנו באותו מבנה בתקופת התיכון, הסתובבנו באותו מרכז עם החברים, ובאותם החופים. מעל שישים שנה מפרידים בינינו, ועם זאת, אותם המקומות והזיכרונות מחברים אותנו.
"לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים", אמר פעם אוסקר ווילד. וזה מה שגרשון מבקש לעצמו היום: "שנהיה בריאים". לגבי "לחיות את החיים", הוא עושה זאת כל חייו. "אני מנצל כל יום שאני מרגיש טוב ועומד על הרגליים". כזה גרשון, מחפש את הטוב, מחפש - וגם מוצא.