"החיים בהרצליה היו פשוטים ויפים"

משנת 1950 יצחק מושקוביץ גר בהרצליה. הוא נולד ב-1941 במחנה ריכוז בסיביר במהלך מלחמת העולם השנייה. אל הרצליה הגיע בעקבות אחיו של אמו, שהשתקע בהרצליה ומצא אותם בעקבות חיפוש קרובים. הוא התעקש שתגיע הנה ויתאחדו, יצחק עלה עם הוריו הישר למעברה ומשם אל שכונת נווה עמל. ״באותם זמנים בהרצליה היה רק את רחוב סוקולוב עם חנויות, וכנער הבילוי היחיד היה לצאת לאחד משני בתי קולנוע. אנחנו התפתחנו עם העיר. בית הספר היה בתוך צריפים ואני הבוגר הראשון שסיים את תיכון גורדון במחזור א‘. הבנק היה חדר קטן, הייתה צרכנייה בסוקולוב שהגיעו לקנות עם תלושי מזון בתקופת הצנע. ככה היו החיים בהרצליה- פשוטים ויפים.״
מ-1986 יצחק מתנדב בחמישה מועדוני גמלאים, כשבעיקרי מביניהם, מועדון לניצולי שואה בשם ״מורשת״, הוא פעיל כ-13 שנה. ההתנדבות הגיעה בעקבות אביו: ״הייתה לנו מתפרה בהרצליה, ואבי היה החייט הראשון בהרצליה. כשחי בעיר שלו, בפולין, אבא היה לוחם וכשהגיע לארץ חיפש מקום להתנדב בו ומאוחר יותר גם הקים ספרייה לתרבות הידייש. את ערך ההתנדבות קיבלתי ממנו.״
במשך שיחתנו מורגשת אהבתו הרבה להרצליה: ״אני זוכר ומכיר כל אבן בעיר. איפה הייתה הצרכנייה, הבנק, התחנה המרכזית. אני הולך בעיר ומרגיש קשור אליה בכל נימי נפשי, ולכן לא אוכל לעזוב לעולם. הלכתי בערים אחרות אבל הרגשתי שאני זר. פה בעיר גם אם אף אחד לא מכיר אותי, זו העיר שלי, הדרך מדברת בשבילי".
יצחק בחר להצטלם עם פרס מודד הזהב שקיבל בעקבות המצאתו של מד הזרם כשעבד בנציבות המים תחת שירות המדינה. היזמות שלו, הכישרון שלו, כמו גם אופיו המיוחד, הם דברים ראויים להערכה, ואין ספק שעבורי הפגישה איתו הייתה מלאת השראה.