כל אבן בעיר מדברת אליי

"עבדתי עם כל ראשי העיר ביקנעם מהראשון", כך מספר משה בוקובזה. ברזומה שלו עשייה ניכרת לטובת קידום העיר בה קשר את גורלו כשעלה לישראל מטוניס, בשנת 1948, במסגרת 'עליית הנוער' והוא בן 6 בלבד. באותם ימים, הייתה זו מעברה בלבד. "הורי, יוסי ויהודית ז"ל, היו שומרי מסורת. משפחה נורמטיבית של 9 אחים. היו ימים קשים ובגיל 14 כבר התחלתי לעבוד והשתדלתי לסייע כמיטב יכולתי בבית", הוא נזכר.
בשנת 1960 התגייס לגולני, גדוד 51 כלוחם אך את שירות המילואים ביצע בפיקוד העורף ושם סיים קורס מ"כים, קורס קצינים וקורס מ"פ וקצין תחזוקה. גם ברבות השנים, צה"ל נשאר חלק חשוב בחייו והוא נהג להתנדב למען חיילים בצומת השומרים הסמוכה ומספר "היו עוברים שם עשרות אוטובוסים מלאים בחיילים".

מהותו של משה הוא טיפוח הדור הצעיר ולאורך כל חייו עבד עם בני נוער בניסיון להשפיע עליהם לטובה. "היה חשוב לי החינוך של הילדים בעיר", הוא מספר, וכך היה אחראי לקייטנות של מאות ילדים, הוא ריכז מחנות קיץ בשיתוף קק"ל ומשרד החינוך וניהל חוגים לילדים במתנ"ס. "לימדתי את כל הילדים שהיו אצלי בקייטנות ובחוגים מוסר עבודה, ציונות וחשיבות הגיוס לצה"ל, והיום הם בעלי עסקים ואנשים טובים", הוא מספר. משה אף פתח מועדון ראשון שם נהגו להיפגש הצעירים. "הייתי מביא בכל שישי פטיפון והיינו רוקדים ריקודים סלוניים. שם כל החברים שלי הכירו את החברות שלהן, ולימים נישאו". גם הוא מצא את שאהבה נפשו, ובשנת 1964 נישא לז'קלין אסתר, ויחד הביאו שלושה ילדים מהם זכו לחמישה נכדים.

כמי שגדל במעברה כשבעיר עוד לא היה דבר, הוא זכה ליזום ולהיות הראשון שמילא תפקידים רבים בעיר, ביניהם היה המציל הראשון ביקנעם ומי שפתח את הבריכה הראשונה בעיר וכן עבד במגוון תפקידים בעירייה כמו הקב"ט הראשון ומנהל מחלקת גינון, תפקיד ממנו פרש לפנסיה. גם היום הוא ממשיך לפעול למען העיר ומתנדב בבתי ספר ובחלוקת מזון לנזקקים "אני אוהב לעסוק בעשייה", הוא מסביר. בשנים האחרונות גילה את אהבתו לאמנות והוא מפסל, מצייר ובונה דגמים אחד מהם אף של מעברת יקנעם, אותה הוא זכר מילדותו. אחד מהרגעים שמרגשים אותו במיוחד היה כשנבחר להדליק משואה ביקנעם לפני שנתיים. "כל אבן בעיר מדברת אליי, אני אוהב את יקנעם. זו עיר שלווה, ללא עבריינות ואלימות וזה מה שמחפש בן אדם. לא צריך כסף, רק בריאות, אהבה ושקט".