רחל מועלם
החיילת הראשונה מיקנעם
כתיבה: בת שבע לביא
שלט כניסה גדול עליו רשום "מועלם" בולט הכניסה לביתה של רחל. בדלת היא ממתינה לי עם פנים קורנות המשתוקקות לספר אודות חייה. היא פורשת בפניי אלבומי תמונות ותעודות, שלא יביישו אף רזומה, הספקתי לעיין רק בחלק תוך כדי שסיפרה לי על חייה. ״נולדתי בבגדד בעיראק״, היא מתחילה. הרצון של הוריה, רימה ואהרון חנוך, לעלות לישראל היה כה חזק, עד כי הם ויתרו על עבודות מצוינות בשביל להגיע לארץ. המשפחה עלתה ב 1951, עם כלום ושום דבר, ובנו מחדש את חייהם מאפס. לאחר כשנת קליטה הגיעה המשפחה למעברה ביקנעם ולאחר מכן עברו לשיכונים. באותה תקופה לימודי בית הספר התקיימו ביקנעם המושבה בכיתות מעורבות בכל הגילאים, ובכיתה ט' עברה רחל ללמוד בחיפה. במקביל הייתה בתנועת הצופים, כחניכה וכמדריכה. בסיום התיכון, בעוד רוב הבנות בגילה החליטו לעבוד, היא החליטה באומץ רב להיות האישה הראשונה מיקנעם שמתגייסת לצבא. "הייתי פורצת דרך. עברתי טירונות בצריפין ושובצתי בחיל החימוש. השתחררתי לאחר שנתיים, וכבר אחרי חודש חזרתי לשירות קבע במחנה עמוס, כקצינת קישור ואחראית על יחידת רכבי המילואים", היא מספרת. בין לבין רחל עברה לחיל הנדסה קרבית, בבסיס בנשר, כאחראית יחידת ציוד מכני וסיימה שירות קבע של 35 שנים.
בזמן הזה הכירה את דוד, גם איש קבע ולימים בעלה ויחד הביאו שלושה ילדים מהם זכו לחמישה נכדים. על שירותה הצבאי זכתה לאותות והוקרה רבה והזיכרונות חיים בה עד היום. בזמן שירותה פרצה מלחמת ששת הימים, במהלכה נפל בבסיסה של רחל מטוס עיראקי שחדר לישראל, תקרית שבה נהרגו 18 חיילים, שאת כולם הכירה. "ברחנו לתעלה להגן על עצמנו וכך ניצלנו" , היא אומרת. עוד בטרם הספיקה להתאושש ממלחמה אחת, פרצה מלחמת יום כיפור. "התקשרו להזעיק אותי באותו יום, בעלי גם היה בקבע ולא היה בבית. לא חשבתי פעמיים והשארתי את הילדים עם ההורים שלי ונסעתי לבסיס. שהיתי שם תקופה ארוכה בלי לדעת מה עם המשפחה והילדים, הרי לא היו טלפונים כמו היום".
כיום רחל מנצלת כל רגע מזמנה בתרומה לקהילה. אהבתה לצה"ל רק גברה, והיא ממשיכה לתרום דרך התנדבותה באגודה למען החייל למען החיילים הצעירים, לצד התנדבות במתנ"ס המקומי. בין לבין גם מספיקה ללמוד ריקודי עם. כזו היא רחל. אישה אוהבת הארץ ושמאמינה בעזרה לזולת ובנתינה. אלו הערכים החשובים לה מאוד ובהם היא דוגלת. "ואהבת לרעך כמוך", לאורו של המסר הזה היא חיה את חייה. בדיוקנה היא אוחזת בתמונה שלה כחיילת צעירה, כשעוד לא תיארה לעצמה את הדרך הארוכה בה תלך למען ביטחון המדינה.