מלחמה לחיים ולמוות

סיפור חייה של גאולה פינקרפלד שזור בהיסטוריה של מדינת ישראל: מייבוש הביצות, דרך העיר העברית הראשונה, תל אביב, שירות ולחימה בפלמ"ח ועד להקמת קיבוץ רבדים בשפלת יהודה, שם היא מתגוררת עד היום עם משפחתה.
היא נולדה בת"א בשנת 1928, כבתם הקטנה של בן ציון וציפורה צינברג, שהגיעו לארץ מרוסיה בעלייה השלישית. בילדותה התחנכה בגן הילדים שנקרא "הגן הדוגמאי", ששימש דוגמה לתלמידות סמינר לוינסקי לחינוך, ומשם עלתה לבית ספר בית חינוך א׳ לילדי העובדים בעיר: "קיבלתי חינוך לחלוציות ולהפרחת השממה, בו נתנו לנו דגש נרחב לאידאל העבודה ובניין הארץ", מספרת גאולה. את הערכים האלו מימשה הלכה למעשה בחייה, לצד בן זוגה, אורי פינקרפלד, אשר היה אחד ממנהיגי תנועת ההתיישבות העובדת בארץ. הם הכירו בתיכון ובתחילה שמרו את זוגיותם בסוד גמור. לא מחשש מההורים, המשפחה והחברים, אלא בשם האידאל: "אני הייתי בתנועת מחנות העולים ואח"כ בתנועה המאוחדת ואורי היה אז בשומר הצעיר, תנועה יריבה, אז שמרנו את הכרותינו בסוד והיינו נפגשים בסתר. רק בטיולים הגדולים של מחנות העולים אורי היה מתלווה אלי", מספרת גאולה.
הזוגיות הזאת גם הובילה אותם לשרת יחד בפלמ"ח ב־1946, בגדוד השלישי: אורי בפלוגות ג' ו־ח' וגאולה בפלוגה ט'. תחילה גאולה הייתה סדרנית העבודה של ההכשרה, שהייתה מיועדת להתיישבות בכפר גלעדי. בזמן מלחמת העצמאות, הייתה אחראית על האספקה והאפסנאות בחטיבת יפתח, שישבה בצפת ובראש פינה. זאת בנוסף לתפקידיה כלולנית, סדרנית עבודה ומדריכת הנוער של ילדי בית הספר. בהמשך השתלבה גאולה בתפקידי ליווי של משפחות הפצועים והנופלים של הגדוד ובסוף 1948 כבר הייתה בתפקידי מטה בגדוד. אורי בעלה ניסה בינתיים להקים את ההיאחזות רבדים בגוש עציון, היישוב החילוני היחיד בגוש, אך היישוב לא החזיק מעמד בקרבות ונפל ומרבית חבריו נלקחים לתקופה ארוכה לשבי הירדני. בשנת 1949 הקים אורי את קיבוץ רבדים בשפלת יהודה, ואליו הצטרפה גאולה. בקיבוץ שילבו בין עבודת האדמה והתיישבות לבין הקמת המדינה וההגנה על גבולותיה. זו הייתה מלחמה על חיים ומוות. "הייתה שאלה אם נוכל לשרוד ולהקים את המדינה או שלא נצליח בשניהם והסיפור הזה פשוט ייגמר", אמרו אורי ז"ל וגאולה בראיון לסרט דוקומנטרי על הפלמ"ח.
אורי היה פעיל פוליטי ולימים אף שימש מזכיר תנועת הקיבוץ הארצי ואילו גאולה התמקדה בתחום החינוך לצד עבודתה כלולנית. היא פעלה כגננת וכמורה בבית הספר היסודי והתיכון ובהמשך עברה ללמד במוסד החינוכי "צפית", שבכפר מנחם השכן. שם גם הקימה את המרכז לחינוך מיוחד, שפועל בהצלחה רבה עד היום.
גאולה ואורי הביאו לעולם 4 ילדים מהם זכו לנכדים ונינים, שחלקם עדיין גרים בקיבוץ רבדים. בשנת 2018 אורי נפטר והוא בן 90. גאולה פנתה לתחום אחר בחייה ומאז יציאתה לפנסיה לומדת ציור בשיטה האנתרופוסופית וציוריה המרהיבים מקשטים את ביתה, את "בית הדר" ברבדים, ואת בתיהם של חברים רבים נוספים בקיבוץ. "הציור מלמד אותי כל הזמן לחפש חידושים ומוסיף לי הרבה עניין והנאה בחיים. טוב להיות כל הזמן ביצירה ובעשייה בכל גיל, ואני מאחלת לכולם שיזכו לכך", היא אומרת.