הפונדק של ורדה

את ׳פונדק ורדה׳ בצומת מסמיה אין כמעט חייל שלא מכיר, לא מעט בזכות הסנדוויץ׳ המפורסם של ורדה בצלאל, שזכה לכינוי ״פופאי״. "היא יצרה כריך משלה, פיתה עם חביתת ירק, צ׳יפס וסלט – וזה תפס", מספרת בתה שולמית. "המפקדים היו אומרים לחיילים ׳תאכלו מהר, שתהיו חזקים כמו פופאי׳, ועם הזמן השם הזה נשאר״.

ורדה נולדה בשנת 1940, הבת החמישית מבין שמונה ילדיהם של יהודית וסעיד, וב־1950 עלתה ארצה עם משפחתה במבצע ״מרבד הקסמים״. הביטוי ״להשאיר חותם" משקף את העשיה של ורדה בכל דרך. בשביל ורדה, להשאיר חותם זה להיכנס ללבבות האנשים, ולהישאר שם לשנים ארוכות.

המקום הקטן, פונדק ורדה, הפך עבור חיילים רבים לבית חם של ממש, מקום שנחים בו באמצע הדרך, אוגרים כוחות להמשך, עם היחס האימהי של ורדה לכל מי שנזקק לכך, עם המילה הטובה, עם גיהוץ הבגד או המדים.

מקום שגם אם אני רעב אך אין שקל בכיסי, אצא ואמשיך בדרכי שבע.

מקום שבו ורדה יודעת, שכמעט בכל אוטובוס שמגיע עם חיילים שירדו לקנות לעצמם סנדוויץ' – נשארו שני חיילים שאין להם כסף לקנות אוכל, והיא ניגשת בלי מילים ומניחה בקדמת האוטובוס סנדוויצ'ים ושתיה.

מקום שבו החייל הצעיר, הטירון, שלא היה שקל בכיסו, מגיע כעבור עשור כקצין בכיר, ומבקש לשלם חשבון של שולחן עמוס חיילים, "כי כשלי לא היה כסף, אכלתי אצל ורדה בכל מקרה, ועכשיו כשיש לי אפשרות כלכלית, אני רוצה להחזיר".

מקום שבו סבא תת אלוף בדימוס, מגיע עם בנו הקצין שגייס הרגע את בנו הטירון, והשלושה מתרגשים וחולקים חוויות.

מקום שבו נכנס אדם בן 65, ובבת אחת הופך להיות בן 18 שוב, עם הריחות, הזכרונות, ו-ה-ט-ע-מ-י-ם.

מקום של שיחות מתמשכות ועצה חכמה, מקום של פתרון בעיות ״על קיבה מלאה״, מקום שבו סיעור מוחות לפתרון דילמות נמשך חודשים – ומתנהל מעל צלחת המרק החם והמנחם, שהגישה ורדה.

החותם הוא תחושת בית משמעותית לכל מי שהיה צריך, ובמדינת ישראל הצעירה היו אינספור סיטואציות מעין אלה.

ורדה הצעירה השכילה לתת תחושה זו, החותם הזה נמצא על פני הלקוחות שנכנסים, מתרפקים על האוכל שכך זכרו את טעמו, ומפליגים עם הנוסטלגיה למרחקים ארוכים.

"להשאיר חותם" אלה התרומות הנדיבות הרבות של ורדה לרווחת החיילים בבסיסי צה"ל השונים.

"להשאיר חותם" זה חייל בודד שחזר עם ורדה ואריה לביתם הפרטי למשך כל סוף השבוע ואכל שם, וחגג שם ערב חג עם משפחתם, על שולחנם!