"גדלנו עם נוף פראי"

יונה גור נולד בדצמבר 1946 בקיבוץ עמיר, למינה וליוסיק גור (גורדונוביץ׳). הוריו למדו בגימנסיה העברית ״תרבות״ כל אחד בעיר הולדתו, וכשהגיעו לארץ, בתחילת שנות ה־30, כבר דברו עברית שוטפת. אביו עלה לארץ בגיל 19 מווילנה, שהייתה שייכת לפולין. אמו הגיעה מליטא, מעיירה בשם רסיין. ״אבי היה יתום משני הוריו, ולמרות שבא מבית עשיר היה חלוץ ועבד קשה כל חייו. אמי באה מבית עני מאוד והייתה גם היא אשת עבודה. הם באו לתנאי מחייה קשים מאוד, והעבודה הייתה הדבר המוכר להם ושידעו לעשות". אביו עבד רוב חייו כנגר בקיבוץ, ואמו עבדה תחילה במכוורת ובהמשך כספרנית וכמטפלת בבית הספר התיכון ׳עינות ירדן׳.

יונה גדל והתחנך בבתי הספר בקיבוץ, ועבר בו את כל שלבי ההתבגרות. ״הירדן היה בריכת השחייה שלנו, גדלנו עם נוף פראי, בין העצים והצמחים ובעלי החיים. כל כמה שנים היה יורד שלג באזור, ואנחנו היינו משתוללים בו עד שנמס אחרי כמה שעות. כשהייתי נער הלכתי עם חברים בשלג ובטעות עברנו את גבול לבנון. חיילים לבנונים תפסו אותנו ולקחו אותנו עד ביירות, שם חקרו אותנו, ואחרי 24 שעות החזירו אותנו לשטח ישראל״.

יונה התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר בין 1965–1968. במלחמת ששת הימים שירת בחזית הדרום באוגדת יפה, האוגדה המרכזית. כחודש לפני גיוסו נוצרה חברות בינו לבין נחמה, צעירה שהייתה בשל״ת מוקדם בקיבוץ עמיר לפני הגיוס לנח״ל. הוא מספר שהידיעה שיפגוש את נחמה בסופי השבוע הפכה עבורו את השירות לקל יותר. ב־1969 נישאו השניים, ונחמה ביקשה לנסות לעבור לקיבוץ הצעיר שדה יואב, שמייסדיו היו בני גילה וחלקם מנתניה עיר הולדתה. ״יצאנו לשדה יואב עם ילד בן שנה וחצי וילדה בדרך,״ הוא מספר, ״באנו לעזרת קיבוץ שדה יואב, לשנת שירות שלישית. שנה אחרי זה עבדתי בתל אביב כל יום, ופתאום גייסו אותי למלחמת יום כיפור. במשך שנה הייתי במילואים. תשע שנים אחר כך הייתה מלחמת לבנון, ושוב חזרתי לביירות, שהייתה תחת מצור״.

מגיל צעיר גילה יונה כי יש לו חיבה וכישרון לאומנות. הוא עבד כעורך, מעצב גרפי וקריקטוריסט במוסף ״חותם״ של העיתון ״על המשמר״ והפיח חיים במילים ובקווים שיצר. בהמשך עבד כמסגר במסגרייה הקיבוצית, והקדיש יום בשבוע לאומנות, הציג בתערוכות והוציא ארבעה ספרי שירה. הוא מילא תפקידים רבים בקהילה, בין היתר כמחנך ומורה לאומנות, עורך עלון הקיבוץ במשך 15 שנה, מזכיר קיבוץ בשלוש קדנצות שונות, ורכז התרבות.

יונה ואשתו נחמה ז"ל הביאו לעולם ארבעה ילדים, ויש להם שבעה נכדים. חלק גדול ממשפחתם השתקע עד היום בשדה יואב.