"לא משנה מה יקרה את מוסקבה לא משחררים לאויב"

בשנת 1941, השתתף לאוניד בן ארקדי ברגיר בקרב מפורסם על מוסקבה, בירת ברית ברית המועצות, העיר בה נולד בשנת 1922. היום, 70 שנה אחרי מספרת סבטה, אשתו, את מה שסיפר לה לאוניד על הקרב הזה: "הם חפרו בורות מתחת למוסקבה וחיכו שם לנאצים. סטאלין, נשיא ברה"מ אמר שזה קרב מאוד חשוב. 'לא משנה מה יקרה את מוסקבה לא משחררים בשום פנים ואופן לאויב', כך אמר" היא נזכרת.

לאוניד היה מאוד אמיץ וזכה באותות על גבורה ואומץ במהלך המלחמה בה נפצע כמה פעמים, וכן אותות הצטיינות. בהיותו בן 20, בשנת 1942, נפצע קשה מירי ביד וברגל שמאל: "היה קרב מאוד קשוח", מספרת סבטה, "הם נשארו מעט וכולם התחילו לרוץ, לברוח ולנסות להימלט מן הגרמנים. הוא היה אחרון, לא הספיק לרוץ וחטף את כדורי הנאצים. הוא נעזר בנשק שלו כדי להמשיך לצעוד ולברוח לכיוון היער, שם רצה להתחבא, אבל כדור נוסף של הנאצים השיג אותו ופגע לו גם ברגל ימין. פינו אותו לניתוח בבית חולים ושם רצו להוריד לו גם את הרגל וגם את היד השמאלית, אבל למזלו שלחו אותו יחד עם אליטה של אנשי צבא למחלקה הנוירולוגית לניתוח וכך הוא ניצל".

סבטה התחתנה עם לאוניד בגיל 16.5 כשעשרים שנה מפרידות ביניהן: "הוא תמיד צחק על זה שכשהוא סיים אוניברסיטה אני הלכתי לכיתה א", אומרת בחיוך. "הכרנו באוניברסיטה הצבאית של טולנה, בה הוא הרצה ואני הייתי סטודנטית. הוא הגיע לשם לאחר שנשלח לעוד טיפולים רפואיים. בזכות זה שהשתתף במלחמה, נפצע וזכה באותות גבורה, הוא התקבל ללמוד בחינם ובלי מבחנים למכונאות רכב. הוא תמיד אמר לי שהתחתן איתי מאוחר רק בגלל הפציעות המרובות שלו במלחמה הפטריוטית הגדולה (מלחמת העולם השנייה). אח"כ הוא עשה תואר במדעים טכניים, כשהוא מתמחה בטילי הסקאד הרוסיים, ואף קיבל בזה דוקטורט. כן אותם טילים שסאדם חוסיין זרק על ישראל במלחמה המפרץ הראשונה בשנת 1991. באותה התקופה הוא ביקש לעלות לישראל, אבל סורב בגלל עבודתו. לאחר מכן כשאישרו לנו לעלות ארצה הוא אמר בקונסוליה הישראלית במוסקבה במה הוא עסק. כשהגענו לארץ התחילו ליפול פה הטילים ואז הוא הסביר לגורמי הביטחון פה איך להקטין את הנזק מהטילים, שהוא בעצמו היה עסוק בתכנונם ויצורם".

גם בארץ לאוניד לא שכח את מה שעבר עליו במוסקבה בזמן המלחמה למרות שסבטה אומרת שהוא לא כל כך אהב לדבר על זה: "בבורות מתחת למוסקבה היה ממש זוועה. מכונת רצח" הוא סיפר. "חלק מהחיילים היו פשוט ילדים שגויסו לחזית ישר לאחר בית הספר וכלל לא ידעו איך להחזיק נשק, ולכן הרבה מאוד מהם נהרגו. היה רעב גדול ואנשים התחילו לאכול בשר של סוסים כדי לשרוד ובעקבות זה סבלו מכאבי בטן קשים ואיומים. גם לאוניד סבל מזה", מספרת סבטה.

לאוניד נפטר השנה בגיל 99, לאחר שהוא מותיר את אשתו סבטה, בן אחד ונכד אחד. היא ממשיכה להנציח את זכרו ולספר את סיפורו.