שפת הפיקוד בפלוגה הפרטיזנית של רומן הייתה יידיש

רומן פלקסה היה פרטיזן במלוא מובן המילה, ממש עד יום מותו ב-12 בינואר 2004, כאשר זכה לדרגת קולונל (אלוף משנה). לאחר שהכפר סילביה שבבלרוס, בו נולד וגר ושמחצית מתושביו היו יהודים נכבש ע"י הגרמנים, החל במסע תלאות מסוכן בסופו הצטרף אל שורות הפרטיזנים בגיל 15, יחד עם אחיו, אייזיק, הגדול ממנו בשנה. מכונת ההשמדה בכפר בו נולדו החלה לפעול מיד, לדבריו.
אלמנתו של רומן, דורה פלקסה, הצעירה ממנו בשש שנים, הכירה אותו בכפר בו גדלו והיא נזכרת במה שסיפר לה: "הגרמנים התעללו באנשים ואחר כך ירו בהם באכזריות והרגו אותם. לרומן ולאחיו לא נשארה ברירה והם ברחו מהכפר בלי מסמכים ובלי בגדים חמים וסבלו מרעב ומהכפור. אנשי המשטרה הגרמנית עצרו אותם עשרות פעמים, אבל הם לא ויתרנו וחיפשו את השבילים המובילים אל הפרטיזנים. כעבור חצי שנה, ביוני 1942 הצליחו לחצות את נהר סיים באזור קורסק, שהיה תחת אבטחה גרמנית כבדה והגיעו ליחידת "פרטיזן קובפרובץ", תחת פיקודו של גנרל מאיאר סידור ארטיומוביץ קובפאק, בעיר סומה. לשמחתם הם התקבלו יפה".
שלוש שנים בילה רומן פלקסה ביחידת הפרטיזנים הזאת, יחד עם עוד כ-260 יהודים שהיוו כעשרה אחוזים מהחטיבה: "רבים מהם היו חברים טובים שלו ועשרים ותשעה מהם הוא פגש בארץ, כאשר עלה בשנת 1990. אחד מהם הוא ליוניה זדלמן, שהיה לדבריו המקלען הטוב ביותר שהוא פגש. במשך 47 שנה הוא חיפש אותו ולא מצא, עד שנפגשו בארץ", מספרת דורה, אלמנתו של רומן.
רומן התחיל בפרטיזנים כטוראי בפלוגת אוטריאד, הפלוגה הפרטיזנית הראשונה שמפקדיה היו יהודים, ושפת הפיקוד שם הייתה אידיש. אחר כך עבר לפלוגה הרגילה והגיע עד לדרגת קולונל: "רומן ואייזיק, אחיו, הכחישו בפועלם את השקר כאילו כל העם היהודי הלך כצאן לטבח בשואה. זה ממש לא היה ככה", אומרת דורה ומוסיפה: "האמת ההיסטורית מוכיחה את ההפך. היהודים לחמו בכל פעם שהתנאים אפשרו זאת".
גם בארץ המשיך רומן בפעילות למען הנצחת פעולות הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה, ובשנת 1993 הטיל עליו מטה המחתרות בקייב לחתום בשמו על מדליות מיוחדות שהוציאו בשם פלוגת הפרטיזנים. בנוסף הוא יזם פעולות ומפגשים בארץ עם חבריו הלוחמים. בהלווייתו בינואר 2004 ספד לו חברו לנשק גד (גרישא) רוזנבלט: "בהיסטוריה של הלחימה בצורר הנאצי אנו מוצאים דפים שלמים בהם מסופר על לחימתו של רומן פלקסה ז"ל בחטיבתו המפורסמת של הגנרל קופבק".
לרומן ולדורה 2 ילדים, 5 נכדים וחמישה נינים: "הוא היה ציוני מסור ושמח על כל הישג של ממשלת ישראל. הוא היה מאד מעודכן בחיי הארץ ולקח ממש ללב את כל הפיגועים שהיו כאן באינתיפדה השנייה בתחילת שנות ה- 2000", כך ספדה לו. הכאב עדיין חי בה, והגעגוע בוער מתמיד.