שמחת עשייה ונתינה

כשנכנסים לביתו של גנדי שלחובסקי, שציין השנה 91 קיצים – התחושה היא שנכנסנו לאגדה צבעונית ושמחה. ביתו עטור עבודות ויטראז' ייחודיות, כולן פרי כישרונו. ילדי הסביבה מכירים אותו כסבא החביב והמוכשר ובאים לביתו לראות את עבודותיו כשם היה גלריה-מוזיאון. כל מבקר זוכה גם למזכרת אליה לא ניתן לסרב. "אני מכין את היצירות הללו כדי לתת כמתנות, הנתינה היא בדמי", הוא מספר. תורת הנתינה שהוא מטיף לה מותירה בי חותם, במיוחד על רקע סיפור נעוריו בצל מלחמת העולם השנייה.

גנדי שלחובסקי נולד ב-28 למרץ 1929 בקייב. בשנת 1941 כשפרצה המלחמה, אביו מיכאל, שהיה איש צבא, גויס לחזית והיה מפקד גדוד. שנה לאחר מכן הוא נפל בשבי של צבא וולאסוב ונעדר.
אמו של גנדי, ברוניסלבה, הצליחה לברוח מהעיר יחד עם גנדי ואחותו הגדולה לובה, ולהגיע לעיר קויבישב. תחילה שהו בביתו של חקלאי שגידל טבק. הוא חלה במחלת ריאות ולכן לימד את גנדי את סודות טעימת הטבק וכך בגיל 12 גנדי התחיל לעשן. העבודה הייתה מסוכנת וגנדי הורעל מהניקוטין, וזמן קצר לאחר מכן עבר לעבוד במפעל לבנים בתור עוזר נפח, שעסק בתיקון מכונות ופסי יצור. הוא קיבל ק"ג לחם ביום, חלה במלריה ונחלש עד מאוד. כשהחלים הפך לעוזרו של חשמלאי אותו החליף בתום שנה לאחר שזה נפטר. המפעל עבד 24 שעות ביום, ובמקרי תאונות או תקלות, גנדי הוזעק למקום, והוא עוד נער בלבד. בזכות מנהלת בית ספר בעיר, שילב לימודים בבית הספר עם העבודה, "הייתי חייב לסייע לאמי", הוא נזכר.

בתום המלחמה חזרה המשפחה לקייב, וגנדי עבר קורס רתכות ועבד במוסך. במקביל נהיה ספורטאי בוקס בקטגוריה ראשונה. את לימודי בית הספר סיים בלימודי ערב לצעירים עובדים, והתקבל לבית ספר לטייס ליד חרקוב. בשנת 1948 נשלח לשרת בבלרוס ובצבא הגיע לדרגת רב-סרן, כמפקד פלוגה. מהצבא פרש בשל תקרית אנטישמית. "נתתי אגרוף למפקד גדוד על אמירה אנטישמית לכיוון חבר שלי" הוא נזכר. בנס ניצל ממשפט ומעצר. בשנת 1960 פגש את קלרה, מורה צעירה לאנגלית ויחד עברו לקזחסטן. שם גנדי סיים לימודי תואר במכון לכימיה וטכנולוגיה. עם הזמן התקדם לתפקיד של מהנדס אנרגיה, לאחר מכן לתפקיד ראש מערך האנרגיה במשרד הבינוי בעיר הבירה של קזחסטן, ושם התקדם עד לתפקיד סגן שר הבינוי. בשנת 1996 גנדי מגשים חלום ועולה לישראל וב-2004 מגיע לצפת לשכונת נוף כנרת. כעבור 5 שנים המגורים בעיר הרוח השפיעו עליו ובגיל 80 גנדי התאהב ביצירת ויטראז'ים. "לפני כן לא ידעתי איך חותכים זכוכית", הוא אומר בחיוך. צפת הפכה את מי שהיה סגן השר לאומן, ויצירותיו מלאות השראה ויצירתיות כמו העיר בה גר.

לגנדי בן ושתי בנות, ארבע נכדים ושתי נינות שגרים בישראל ובת ושלושה נכדים בקנדה. על דלת הכניסה למרפסת – פינת נכדים – חיות ודמויות מאגדות. הכל ויטרז'ים, כמובן. אני יוצאת מהביקור בתחושה שהכרתי אדם גדול בכל המובנים, עם לב וחיוך של ילד, ואמונה חזקה בבני אדם. "כל חיי, בכל תפקיד ובכל מקום עזרתי לאנשים. – גרמנים, צ'צ'נים, אנשים דתיים, לי זה לא משנה. איך אפשר לסרב לעזור לבן אדם? בכל הזדמנות תעזרו לאנשים", הוא מסכם בחיוך.