סיפורה של טבעת

ילדותה של נטי הוא סיפור על פרידות ומפגשים מחודשים, אובדן וגעגועים - כולם פתאומיים, ללא התראה וללא הבנה מה מתרחש ומה צופן העתיד. נטי זילברמן נולדה בשנת 1927 ברומניה בעיירה פודולייה. בת לשלמה ופולינה ואחות ל-6 אחים. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקח אביה למחנה עבודה גרמני ולבסוף נרצח שם. שאר המשפחה נשארה בעיירה ושרדה את המלחמה בתנאי המחייה הקשים.
כנערה נטי השתתפה במפגשים ובהכשרה של הארגון הציוני, שם פגשה את יהושע, בעלה לעתיד. כשהייתה בת 20 התחתנו, ושנים ספורות לאחר מכן נולדה ביתם הבכורה - יהודית.
נטי מספרת על 3 פרידות בלתי צפויות שחוותה מבעלה האהוב. הראשונה הייתה בבוקר אחד בו הגיע בחור צעיר לא מוכר וביקש לפגוש את יהושע. נטי הכניסה אותו, והוא הודיע שעליו לקחת את יהושע מיד בהוראת קצין המשטרה. יהושע הלך איתו מבלי לדעת לאן ולכמה זמן. נטי המודאגת בכתה כל היום כי חששה שהוא לא יחזור. היא הלכה בצהריים לקצין המשטרה לברר מה עלה בגורל בעלה, שלא חזר. רק בערב, אחרי יום שלם של חיפושים ודאגות, פגשה את בעלה אצל קצין המשטרה, שהודיע להם שעליהם לעזוב את רומניה תוך 24 שעות.
נטי, בעלה, אמו ובתם יהודית יצאו למסע בקור איום, ללא אוכל ומבלי לדעת מה יעלה בגורלם. הם הגיעו ברכבת לאוסטריה, למחנה עקורים צפוף. שם נעלם שוב יהושע בפעם השנייה, ונטי חששה לגורלו. הפעם יהושע חזר במהרה כשידיו מלאות בננות ובפיו בשורות טובות : 'יש לנו אישור לעלות לארץ ישראל!'
המשפחה עלתה לארץ במטוס והגיעה לדימונה. משם עברו לצפת והצטרפו לאחותה של נטי – אסתר, ושם חיו כל השנים. בצפת פתחו חנות עופות מצליחה.
נטי ויהושע זכו לשנים רבות של אהבה. אפילו במחלתו של יהושע לא שככה האהבה, ובעודו שוכב בבית חולים, הורה לבתו לקנות לנטי טבעת יפה כדי להראות את אהבתו אליה. הוא נפטר לפני כעשר שנים והפעם נטי חוותה את הפרידה האחרונה והסופית ממנו. בשל הקושי לחיות לבד והגעגועים העזים, החליטה נטי למכור את הבית שלהם ולעבור לבית אבות בצפת.
אני ביקרתי אותה בבית האבות, שם חדרה עטור תמונות של משפחתה – 3 נכדים ו-2 נינים, לצד יצירות שהיא ציירה מהשנים האחרונות. פגשתי אישה בת 93, מלאת אהבה וגעגועים שנגעה לליבי. בחרתי לצייר ולצלם אותה במבטה מלא הגעגועים שמחפש את אהובה שאבד, בעודה עונדת את טבעת האחרונה שקיבלה ממנו.