״החיים הם נס בעצמם״

"שמואל נולד בליון, צרפת ב-1938, כבן זקונים. בזמן מלחמת העולם השנייה נשלח לאיזור היער השחור מטעם הצלב האדום וגדל כנוצרי תחת השם סמי. משפחתו שרדה בחלקה את השואה ועלתה ארצה. בגיל 13 הבין שהוא נמשך לגברים ולא ראה בזה דבר חריג, אף כי לא הכיר דמויות הומוסקסואליות שיכל להשוות את עצמו אליה.
ב-1973, קצת לאחר מלחמת יום כיפור, הכיר שמואל את בן זוגו הראשון כשהסתובב ברחוב הירקון, שהיה ה׳גריינדר׳/קרוזינג של פעם. שנה לאחר מכן עבר לתל אביב והחל להיות פעיל בחוגים חברתיים ובפעילות האגודה. בין היתר היה ממייסדי הוועד למלחמה באיידס ועורך ""נתיב נוסף"" - הביטאון של האגודה למען הלהט“ב. שמו התנוסס על כל עלון שאותו כתב או ערך, דבר שיכל היה לסכן אותו מבחינה חוקית ומקצועית, אך את שמואל זה לא הפחיד, שכן הוא מעולם לא ראה בנטייתו המינית דבר שיש להתבייש בו.
ב-1996 היה אירוע שהפר את שלוות נפשו של שמואל נעים ההליכות: ׳פרשת ההתבטאות׳ של הנשיא דאז, עזר ויצמן. במהלך ביקור בבית הספר הריאלי בחיפה כשנשאל על דעתו אודות הומוסקסואלים תשובת הנשיא הייתה ""באופן כללי בשבילי זו תופעה לא נורמלית ושלילית״. כתגובה הצטרף שמואל לקבוצת מחאה. ""כשהנשיא מתבטא כך כלפי קבוצה שלמה באוכלוסייה, זה לא מקובל עליי. רק 300 איש באו להפגין״, סיפר עם מבט מעט מאוכזב על פניו. הוא החליט לכתוב מכתב גילוי דעת אותו שלח במאות העתקים לכל חברי הכנסת בזמנו. בודדים הגיבו.
לשמואל יש תעוזה רבה שהיא כנראה תוצאה של מסלול חייו ״הגאה״ והלא מתנצל. זה שבוחר לחיות את חייו ולהנות ממה שיש לעולם הזה להציע, גם בגיל 84. ""עצם החיים זה נס. העולם לא שייך רק לצעירים. גם בגיל מבוגר יותר ניתן למצוא תחומי עניין חדשים, ליזום ולהגיע למימוש עצמי. החיים קצרים, אז תהנו מהם"", הוא מסכם בחיוך."