נוסעת בעקבות האהבה

מוניקה נולדה בצ'ילה, בת בכורה מתוך ארבעה אחים. כשהייתה בת 17, אמה אסרה עליה להמשיך להיפגש עם חברתה הטובה, פטריסיה, מבלי להסביר מדוע. הקשרים עם חברות אחרות לפני ואחרי פטריסיה מעולם לא נאסרו. כנראה שאמה הבינה משהו לפני שמוניקה הבינה בעצמה.
זמן קצר לאחר מכן מוניקה ומשפחתה עלו לישראל והתיישבו בתל אביב. את ציון ז"ל, לו נישאה, הכירה באמצעות חברים משותפים מהאולפן. אמה של מוניקה מאד אהבה אותו, ותוך שנה כבר היו נשואים. עם השנים הביאו לעולם 3 בנות. שמונה עשרה שנים הם היו נשואים, "שבע עשרה שנים יותר מדי", היא תגיד בחצי חיוך.
רק בגיל 34 שמעה לראשונה את המילה "לסבית", כאשר את הדירה שמעליה שכרו זוג נשים. הזוגות התיידדו וכשציון היה בעבודה והבנות בבית הספר, איבון מהדירה למעלה הייתה מגיעה לעזור למוניקה בעבודות הבית. יום אחד, איבון נישקה את מוניקה, ומאז ניהלו השתיים רומן. כשאיבון עזבה את הארץ עם זוגתה, מוניקה הבינה שהיא צריכה להתגרש. כשסיפרה להוריה מהי סיבת הגירושין, הם לא הופתעו.
מוניקה עברה עם הבנות לפילדלפיה בעקבות אהובה אחרת בשם סוזן. לא עברה שנה ומוניקה ובנותיה חזרו לישראל. סוזן עוד תחזור לחייה בהמשך, הפעם כחברה קרובה. "לכל מקום אליו הגעתי נטעתי שורשים", היא אומרת לי במהלך טיול עם אלבי הכלב, כאילו משיבה על שאלה שלא שאלתי.
כבר 20 שנה מוניקה מתגוררת במתחם הדיור הציבורי בכפר שלם. היא רווקה ולא מחפשת ("אם ייפול עלי משהו מהשמים – לא אגיד לא"), נהנית לארח את ארבעת נכדיה, פעילה במתחם הדיור הציבורי בו מתגוררת ובקבוצת "בשלה" – המיועדת לנשים שאוהבות נשים מגיל 45 ומעלה, ומגדלת באהבה את אלבי הכלב, בן שנתיים וחצי.