"המצב הנוכחי הושג במאבקים מרים נגד עולם חשוך"

"המצב הנוכחי הושג במאבקים מרים נגד עולם חשוך"

חנה קליין, ילידת 1951, נולדה וגרה תמיד בתל אביב והייתה שותפה לאירועים מכוננים בהיסטוריית האגודה, בה היא חברה מ-1976. "זכורה לי במיוחד 'הפגנת נעימים ונעמות' ביום שישי, 20/07/1979 בשעה 14:00 כיכר מלכי ישראל. בעקבות איומים של הדתיים להסיר את תעודת הכשרות מבתי מלון אשר בהם ניסתה הקהילה לערוך את הכנס הבינלאומי הרביעי של יהודים להטב"ים, בחרנו להפגין יחד. מדובר בהפגנה היסטורית שצולמה לטלוויזיה החד-ערוצית ושודרה באותו הערב בפריים-טיים".

הייתה זו סנונית ראשונה למחאה שהובילה לשינויים: "לחיות בישראל של שנות ה-50' וה-60' היו כארץ גזירה. יחסים חד-מיניים היו מחוץ לחוק, כינו אותנו בכינויים הומופוביים, סבלנו מהתנכלויות והתעללויות מצד המשטרה ובריוני-הרחוב, מעצרי-שווא ואיום בפיטורין מהעבודה. החיים היו אז התמודדות מתמדת נגד אלימות ודעות קדומות. מאז הדברים השתנו והמהפך הוא בין אין ל-יש. החוק נגד יחסים חד-מיניים בוטל, סעיף ההומוסקסואלים הוסר מספרי הפסיכופתולוגיה, יש יותר שוויון זכויות, יותר קבלה חברתית לצד גיבוש ארגונים וקהילות גאות בישראל. הנשים הלסביות הבינו שלאהוב נשים פירושו גם לאהוב זכויות של נשים והצטרפו לתנועות הפמיניסטיות אשר מצידן תמכו בקהילה הגאה".

המסר שלה לדור הצעיר מלווה באזהרה: "צעירים רבים בקהילה נולדו לעולם טוב יותר יחסית, לוקחים הכל כמובן מאליו ואינם מודעים שהמצב הנוכחי הושג במאבקים מרים נגד עולם חשוך והומופובי. השינוי בן כ-60 שנה מול אלפי שנות דיכוי אומר שהשינוי עלול לא להיות יציב! בכדי לשמור עליו חשוב שארגוני הקהילה יהיו מאוחדים למרות ההבדלים בתוך עצמנו, כי כוחנו באחדותנו. אנחנו הנכס היחיד של עצמנו ואנחנו מיעוט. הדברים הכי גדולים שעשינו היו ללא כסף, אלא בהתלהבות, ובאמונה בעצמנו. עוצמה לא תמיד נמדדת בכסף – אלא בהונה האנושי. מעורבות ופעילות בקהילה הגאה היא דרך חיים ערכית וחשוב להנחילה לדור הצעיר. הישגים שלא נשמרים הולכים לאיבוד ואין חיסון נגד הומופוביה. מדד הקידמה של חברה מתוקנת ניכר ביחסה אל נשים, אל הקהילה הגאה, אל מיעוטים מוחלשים ובכלל אל האחר והשונה".