"רצינו שייראו אותנו. שלא נהיה שקופים"

"רצינו שייראו אותנו. שלא נהיה שקופים"

"מצעד הגאווה לא היה תמיד מצעד", כך מספר גנדי גבלשוב (יליד 1954) שהיה חבר באגודה משנות ה-70'. "פעם היינו חוגגים באולם סגור עם סדנאות והרצאות, אירוע פנימי שלנו. אבל יום אחד הבנו שזה לא מספיק". האמירה הזו מתבטאת בחולצה שבחר להצטלם איתה ועליה הכיתוב "מצעד הגאווה 1993". השנה הזו הייתה מכוננת עבורו ועבור הקהילה כולה. "זו הייתה הפעם הראשונה שהחלטנו לצאת החוצה לגינת שינקין", הוא מסביר. לשאלה 'למה היה צורך במצעד?', הייתה לו תשובה ברורה: "כדי שיראו שאנחנו קיימים, שאנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום".
המצעדים הראשונים מומנו על ידי חברי האגודה הגאה, ורק בשנים האחרונות הפכו למסורת שגם חצתה את גבולות תל אביב. כל מצעד והאופי שלו. "לכל מצעד יש מקום כמו שלכל אחד יש מקום בחברה שלנו", הוא מסכם.