האמא של המקומון 'רצוי ומצוי'

חנה הגיעה לטבעון בשנות החמישים, עם פתיחתו של בית הספר דגניות, ושם לימדה שלוש שנים. כשנולדה בתה הבכורה החלוטה להיות אם במשרה מלאה. "לא תהיה לביתי מטפלת טובה כמוני," אמרה לעצמה.
יום בהיר אחד הגיע לביתה אלי כהן וסיפר לה על כוונתו להקים בטבעון מקומון. "ממש התלהבתי לרעיון," היא אומרת. "ביקשנו מהתושבים לתת שם למקומון, והם אמרו שכל מה שרצוי כבר יש לנו. ככה נולד השם 'רצוי ומצוי'. שלושה אנשים ייסדו את המקומון: אלי כהן, חנה ובעלה עמי. אלי עזב תוך זמן קצר, עמי נבחר לראשות המועצה, וחנה נשאה בעול לבדה במשך 29 שנה. "לעמי היו יחסים מאד מיוחדים עם רב הישוב הרב זילברשטיין ז"ל, ובכל פעם שהייתה מגיעה אישיות לקריה – למשל רבין ופרס – הוא היה מעניק להם במתנה ציור שהרב צייר".
על 29 שנותיה כ"אמא" של העיתון היא מעידה: "זאת הייתה עבודת פרך. בתחילת השבוע אספתי חומר, שזה אומר פגישות עם אנשים, כתיבה וטיפול במודעות, ובכל יום רביעי הבאתי את העיתון לבית הדפוס בחיפה. ביום חמישי אחר הצהריים הגיע העיתון באוטובוס ואני אספתי אותו באופניים לביתי. בתחילה חילקה את העיתון נערה על אופניים, ובהמשך שכרתי גם מונית שחילקה את העיתון ביישובי הסביבה. בהתחלה העסקתי קלדנית אבל בהמשך למדתי להקליד במכונת כתיבה. הכול נעשה מהבית תוך גידול שלושה ילדים, ובמשך 15 שנה הייתי גם אשת ראש המועצה, שזה תפקיד מחייב".
את חנה בת 88, פגשנו בדירתה בדיור מוגן בדור טבעון. "בגיל 70 עברתי לכאן עם בעלי," היא אומרת. "זה פתרון נכון מאוד לחיים בגיל השלישי". כיום היא אלמנה, אם לשלושה ילדים וסבתא לנכדים. כשאני חושבת על המלאכה הרבה הנלווית להוצאת עיתון בתקופה בה לא היה דיגיטל, אני מתמלאת הערכה לאישה שעומדת מולי. מקומונים הם המקום לביטוי הקול של הישוב, והיא על כתפיה נשאה זאת במשך עשורים. חנה סיכמה: "הוצאת עיתון זו עבודה מאד אינטנסיבית ומעייפת, ואחרי 29 שנה של עבודה מאומצת מכרתי את העיתון 'רצוי ומצוי' במחיר מציאה. כל מה שרציתי זה לשכב במיטה עם ספר. אבל לצעירים אני אומרת: תהיו מעורבים בחיי הקהילה, כפי שאנחנו היינו".