השכמה צבאית

״קראתי להם לחדר שלי וסיפרתי להם שאני יוצא עם בחור, לא הצלחתי להגיד את המשפט ׳אני הומו׳, אז פשוט סיפרתי להם מי הבחור, איך קוראים לו ומה הוא עושה בחיים. זה בכלל לא היה דרמטי עבורם, אבל מאד דרמטי עבורי. אחי התאום ואחותי הגדולה יצאו גם הם מהארון והורי כבר יכלו להתמודד עם זה. סיפרתי באותו יום לכולם. התקשרתי לכל אחד מהאחים שלי. הייתה שיחה טעונה ומרגשת. נורא בכיתי והתנצלתי על מי שאני, על זה שאני הומו. הרגשתי שאני עוד הפעם הורס להורים שלי את החיים, פעם שלישית שהחץ הזה פוגע בהם והם ישאלו את עצמם ׳מה עשינו לא נכון״׳ ואיך הם גידלו משפחה שכזאת, מתוך ארבעה ילדים שלושה יצאו ׳פגומים׳, ובגלל זה ממש לא רציתי לספר להם.״

הדובר הוא נדב ריינר, בן 28 במקור ממושב בניה וכיום מתגורר בתל אביב עם בן זוגו - לידור, כבר שלוש שנים. הוא עובד כאנליסט בחברת סטארט-אפ ובוגר תואר שני לתקשורת. הוא גדל בבית אוהב, משפחה מלוכדת שעל אף שכל אחד גר במקום אחר בארץ, הם דואגים להיפגש לפחות פעם בשבוע.

בבית הספר חווה הצקות והטרדות שגרמו לו להרגיש נטע זר: ״הבנים שהייתי חבר שלהם פעם צעקו לי מרחוק שאני הומו. אני עדיין זוכר את המנגינה הצורמת הזאת, זה מהדהד אצלי בראש שפתאום מדברים על להיות הומו בבית הספר. גם שהם צעקו לי את זה לא חשבתי שאני הומו, אלא פשוט הרגשתי שאני שונה מהם, קצת אחר ויותר רגיש.״ הוא מספר.
אבל ככל שהתבגר נושאי השיחה ותחומי העניין עם חבריו השתנו. ממחבואים ומשחקי מחשב הם נהפכו לשיחות על בנות, הוא לא מצא את עצמו והתנתק מהם לחלוטין. הוא הכיר קבוצת בנות איתן מצא שיח משותף, אבל גם שם הרגיש תחושת בדידות.
כשכולם הלכו למסיבות הוא היה נשאר בבית. המחשבה מה יגידו ומה יחשבו התעלתה על כל רצון שלו ללכת. ״סבלתי מביטחון עצמי ירוד וגם פחדתי שישפטו אותי על זה שאני רוקד ומסתובב רק עם בנות.״ הוא מסביר.

בצבא כל הקלפים נטרפו, ומילד מפוחד הוא הפך להיות מ״כ מוערך ואהוב בשל היכולות והאישיות שלו. ״היה לי המון כוח, פיקדתי על מלא טירונים שלא יודעים עלי כלום ואני יודע עליהם הכל. הרגשתי מאד סמכותי והביטחון העצמי שלי עלה, הרגשתי חשוב. מאחורי הגב החיילות היו קוראות לי המפקד החתיך.״ הוא משתף.
בצבא הרגיש שמשהו מתעורר בו, משהו שהוא לא חש לפני, וחיזק אותו לספר להורים ולצאת לעולם.
זה סיפור על התעוררות מחודשת, תעוזה, ושינוי של הילד המופנם והשקט שהצליח לצעוק מבלי להתבייש מי הוא, להוריד את המסכה ולחיות את חייו כפי שהוא רוצה ומחליט.