"כששונות, חקירה עצמית וביטחון מתחברים לסיפור אחד"

"בבית ספר היה מאוד ברור לכולם שאני מחוץ לארון, אפילו עוד לפניי שההורים שלי ידעו", מספרת לי שיר בירנבאום. נטיותיה המיניות, לא היו דבר שהוסתר ומעולם לא היו סיבה ללעג או לחולשה, "אי אפשר היה לדרוך עליי, כי הייתי בן אדם שמאוד בטוח בעצמו, גם במוזרות ובשונות שלי. אולי כן צחקו עליי ואני אפילו לא זוכרת, כי לא התייחסתי לזה", היא אומרת בשעשוע קל.
"כנערה ידעתי שאני נמשכת לנשים אבל החלטתי שלא אשלול לחלוטין גברים, עד שהייתי בזוגיות הרצינית הראשונה שלי עם אישה והבנתי שזה לא משתווה", היא מספרת ומסבירה כמה חשוב לאפשר לעצמך לחקור את המיניות שלך בשלב הנעורים בו הזהות שלך מתגבשת.
שיר מספרת על ה"ברנוער" אליו הייתה יוצאת לבלות דבר שהסתירה מהוריה, על מנת לא להדאיגם בעקבות הפיגוע שהתרחש שם כמה שנים קודם לכן. היא מספרת לי על המשמעות שהייתה ל"ברנוער" ו"המטבחון" בשנות ההתבגרות שלה: "זה היה מקום בו כולם פשוט יכולים להיות בו מי שהם, הכרתי שם חברים רבים.. במשך שנים הייתי הולכת לבלות שם עד שהייתי מבוגרת מידיי. העובדה שהיו שם מדריכים הפך את זה למקום מפלט לדבר ולהתייעץ עם מישהו מהקהילה, שיבין אותי ושיש לו יותר ניסיון". הסיפור של שיר, הוא לא משהו שרגילים לשמוע, וחבל. כי זה סיפור על מישהי שגאה בהיותה גאה, לא מתנצלת על דבר, ומחזקת את האמירה – שיש מקום לכולם.