"ידעתי שתהיה לי משפחה"

"כשסיפרתי לאמא שלי היא בכתה ואמרה 'אבל אתה תמיד רצית ילדים'. עניתי לה שיהיו לי. זה היה לי ברור שחייב להיות משפחה. חייב להיות", כך מספר קובי דביר. לפני 20 שנה סוגיית הפונדקאות לא הייתה מובנית מאליה, אבל קובי תמיד הרגיש שהזהות המינית אינה מה שתגדיר את התא המשפחתי שלו. "היום אני בזוגיות עם גבר ויש לנו ארבע ילדים שהבאנו בפונדקאות: אלונה בת 9.5 נולדה בהודו, עידו ותום תאומים בני שמונה בן ובת שנולדו בתאילנד, ועמית בת 4 שנולדה בארצות הברית".

קובי הוא מרצה ומחנך בישראל. במקור גדל בראשון לציון והיום גר במודיעין יחד עם בן זוגו, ארבעת ילדיהם וכלב. הוא משתף אותי בשמחה שלפני גיל 26 בכלל לא חשב על לצאת עם בנים אבל תמיד חלם על משפחה. הוא אומר שיש כל מיני סוגים של ארונות ולמה לדבר רק על הארון של הקהילה. בתור ילד לא ידע בכלל על העדפתו המינית ולא נתן לזה מקום. בחרנו להתמקד בשיח המשפחתי שלו וכיצד הוא ובן זוגו מגדלים ארבעה ילדים בקהילה הארצי ישראלית, על איך הוא כמחנך מדבר עם הסטודנטים שלו ומבקש מהם ״לפתוח את האוזניים״ ולהקשיב לשיח שקיים בכיתות שלהם בשביל שנוכל לתת מענה לכל אחד מהילדים שנמצאים שם. קובי מאמין שכל שיח בכיתה יכול לפתוח עמו עוד המון נושאים שלא תמיד יודעים איך לסגור אותם, ולכן יש לנהל את השיח בצורה שתגן על כלל התלמידים ותכיל אותם. "הכיתה צריכה להיות מרחב בטיחותי מוגן כי אף ילד לא רוצה שיחשפו דברים שהוא בוחר להשאיר בבטן" הוא מסביר.