"לא היו מים, אז אספתי שלג נקי כדי לשתות"

ליובה נולדה בלנינגרד, בת יחידה להוריה. אביה נשלח לחזית עוד לפני המלחמה. המשפחה התגוררה בדירה משותפת יחד עם חברותיה אנה ונטליה ועד תחילת המלחמה ליובה הספיקה לסיים את כיתה ג' . כשהחל המצור, אחד הטילים פגע בבית הספר שליובה למדה בו והרס אותו כליל. המורה של ליובה מצאה את תלמידיה, 8 ילדים, ואמרה להם להגיע בכל יום בשעה 8 בבוקר לאזור ליד בית הספר. בום אחד המורה הביאה חוטים ובדים קרועים ולימדה אותם לתפור 3 שקים. בעזרת שקים אלו המורה לימדה אותם "טריק" הנוגע לשימוש ב- 125 גרם לחם שקיבל כל אחד. "היא לימדה אותנו איך לחלק את הלחם הזה ל-3 שקים ופקדה עלינו לא לאכול אותו. עם שק אחד היינו מגיעים אליה הביתה ובישלנו לחם במים מלוחים. בשעה 3 בצהריים היינו חוזרים הביתה ואוכלים את השק השני ובשעה 7 בערב את השק השלישי. כך התנהל היום שלי", מספרת לובה.
בהמשך מצאה המורה עבודה נוספת לתלמידיה, "היינו באים לקרקס ולשם היו מביאים את הגופות מכל העיר. והיינו ביחד 8 ילדים מרימים גופה ומסדרים אותם כמו גזרי עץ על הארנה של הקרקס. כנראה זו הסיבה שמאז לא הלכתי לקרקס יותר, אפילו אחרי כשהתחתנתי", נזכרת לובה. על העבודה הזו היו מקבלים 250 גרם לחם.
הרעב שהוביל למותם של מאות אלפי אנשים היה מחריד. גופתה של שכנתה, אנה, שכבה בחדר עד מרץ כי לא היה אף אחד שיוכל להוציא אותה ולאימא של לובה אסור היה לבוא הביתה, כי נאלצה לאסוף גופות בכל העיר. הם התראו רק אחת לחודש וחצי כשהגיעה לבדוק האם ליובה בחיים. "לא היו מים, אז אספתי שלג נקי כדי לשתות", היא נזכרת ומוסיפה שלבשה את כל בגדיה מרוב הקור. "באמצע העיר היו אמבטיות מחוממות והייתה שמועה שחיילים הולכים יום אחד להתרחץ שם. לא התביישנו והתרחצנו ביחד, זאת הייתה הפעם הראשונה מזה 3 חודשים שרחצתי במים חמים". ליובה וחבריה למדו מחייל לשעבר משחק מסוכן במיוחד. "החלו להפציץ בטילים דליקים והיינו מטפסים על הגג וחייל לשעבר לימד אותנו איך לכבות את הטילים האלו בחול. הצלחתי לכבות בערך 20 טילים".
בשנת 1943 כשהמצור נשבר, הגדילו את קצבת הלחם ופעם בחודש נתנו לילדים חלב בקרטונים, פחות מכוס אחד, "החלב הזה היה של אמריקה. זה היה חלב סויה", ולובה צחקה עם החברות ביניהם ודיברו על זה ש"כאשר תגמר המלחמה, כל הפרות של חלב הסויה ימותו". על סוף המצור שמעה ברדיו, "אנשים יצאו לרחובות. ה היה נס וחג בו זמני", היא נזכרת. בשנת 1945 אביה חזר מהמלחמה הביתה.
ליום הולדתה ה- 18, הוריה לקחו אותה לסוצ"י לקרובי המשפחה, ובערב הלכו למסעדה. "בחור צעיר ביקש להצטרף אלינו ואימא שלי שהייתה מאוד חברותית הסכימה. מסתבר שגם הוא היה מלנינגרד, ולימים הפך לבעלי". יחד הם עלו לישראל בשנת 1995, כשבתם ממתינה להם כבר בארץ. ליובה הייתה בת 63 ולכן לא עבדה, אך הלכה לאולפן ללמוד עברית והתנדבה בצה"ל למשך 10 שנים. "הייתי מקפלת כביסה לחיילים והייתי אוספת תרמילים למחסנים. אהבתי לתרום".